[עושים פוליטיקה] כל אחד רוצה להיות ראש מפלגה

 



הורדת הפרק (mp3)

47 מפלגות נרשמו לבחירות 2019 לעומת 26 בלבד בבחירות 2015.
למה זה קורה, ואיך זה ישפיע על כולנו ביום שאחרי הבחירות.
ספיישל פרשנים – אילה חסון, ספי עובדיה, יואב קרקובסקי, חיים לוינסון, טל שליו ויניר קוזין.

האזנה נעימה,
דפנה


דף הבית של התכנית
רשימת תפוצה בדואר האלקטרוניiTunes | האפליקצייה שלנו לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

כל אחד רוצה להיות ראש מפלגה

תמלול: נתי.צ

דפנה: אם יש דבר אחד שאזכור מבחירות 2019 זה המספר העצום של המפלגות שהחליטו לנסות את מזלם בקלפי, כל שני וחמישי קמה לנו מפלגה חדשה, זה התחיל בתלם של יעלון והימין החדש של בנט ושקד, נמשך דרך מגן של גל הירש, וגשר של אורלי לוי, חוסן לישראל של גנץ ועוד שורה ארוכה של מפלגות שסביר להניח שבכלל לא שמעתם עליהן, איחוד בני ברית שבראשה עומד רב חובל, מפלגת פשוט אהבה או מפלגת הפיראטים בראשות האינטרנט פתק לשלשול כך זה מופיע בדיוק בנוסח זה הזה ברשימת המפלגות שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית, כמה ארוכה הרשימה הזו אתם תוהים 47 מפלגות נרשמו 4 כבר נשרו, רק לשם השוואה בבחירות הקודמות ב-2015 היו בנקודת הפתיחה 26 מפלגות לעומת 47 כאמור כמעט חצי, ו-2013 עוד לפני שהעלו את האחוז החסימה היו 34 בקיצור הרבה הרבה פחות. אני מזכירה לכם שארצות הברית הענקית על 325 מיליון תושביה מסתדרת לא רע עם שתי מפלגות מרכזיות. אז היום ננסה להבין את התופעה הזו נלמד אותה מכל מיני זוויות, ונשאל למה צצות להן מפלגות כפטריות אחרי הגשם מה הן מנסות להשיג והכי חשוב איך זה משפיע על כולנו, אז כדאי לחפש תשובות נדדנו בין שלל הכנסים שעורכות המפלגות השונות בימים אלה ותרנו אחרי תשובות ממיטב הכתבים הפוליטיים.

איילה חסון וספי עובדיה חדשות 13, יואב קרקובסקי התאגיד, טל שלו וואלה, יניר קוזין מעריב ערוץ הכנסת, חיים לוינסון שאתם כבר מכירים היטב מהארץ ועוד.

אז נתחיל מהסבר היצירתי של יואב קרקובסקי הכתב הפוליטי של התאגיד לשאלה הפשוטה למה כל אחד רוצה מפלגה?.

יואב קרקובסקי : מה שאנחנו רואים בבחירות האלה זה הדגם החדש של הפריימריז, למעשה כשכל אחד רוצה להתבלט בצורה מספיק משמעותית כמעט את אותם תקציבים שמשקיעים בפריימריז אנשים שמגיעים מבחוץ גל הירש יום טוב סמיה הזכרת את אורלי לוי אבקסיס משה כחלון שכל אחד מהם רוצה להתבלט ולייצר איזה שהיא נראות ציבורית מסביב עצמו, ובעצם בפריימריז אנחנו כבר רואים שהדמויות שמגיעות למפלגות המרכזיות הם הרבה יותר שוליות הם לא ממרכז העשייה, הדרך הטובה ביותר זה למעשה להכריז על הקמת מפלגה על מנת לומר אני כאן כדי לקיים משא ומתן למיזוג או איחוד אפשריים, למשה בוגי יעלון זה עבד נהדר הוא בא עם אפס מנדטים בסקרים וקיבל חמישה מקומות עד המקום ה– 40 מבני גנץ בחוסן לישראל .

דפנה: אז מה שאתה אומר בעצם זה שהם עושים את כל הדבר הזה כדי שייקחו אותם במחיר גבוה יותר לתוך מפלגה קיימת.

יואב קרקובסקי: בדיוק, הפריימריז של 2019 הם הקם לך מפלגה, תמצא לך שלט טוב במרכז נתיבי איילון, תשקיע כסף, תיכנס למודעות הציבורית תנסה לשכנע סוקרים להכניס אותך לתוך סל המפלגות הנזכרות וכך למעשה תתפוס בולטות, זה בעצם התפתחות של שיטת הפריימריז ואני חושב שאנחנו נראה את זה רק הולך ומחריף בבחירות הבאות אפילו כי נדמה ששיטת הפריימריז המסורתית שנותרה רק בשתי המפלגות בעצם גם בליכוד גם במפלגת העבודה המתרסקת ובמרץ איזה מין וריינט של פריימריז הדברים האלה רק ילכו ויחריפו כאשר באמת כל דמות שרוצה לתפוס איזה שהיא פלטפורמה ציבורית תלך ותקים לעצמה מפלגה, תנועה, לנסות להתמזג גם משא ומתן רק הדיבורים על מי מתמזג עם מי ובאיזה אופן כל זה רק זה שווה אם בוחנים את זה אחרי זה באינצים של עיתונים ובזמן שידור ברדיו טלוויזיה זה הרבה מאוד כסף.

דפנה: אז רוב הכתבים גם רואים בזה תהליך עמוק יותר, הרי הכנסת היא ראי של החברה, והחברה כולה הופכת יותר אינדיבידואליסטית ושגית, כמו שיש יותר זמרים שרוצים קריירת סולו ופחות להקות, כך יש יותר פוליטיקאים שרוצים את הבמה לגמרי לעצמם ולא רוצים להיות איזה סיידקיק במפלגה קיימת, הנה נטע שליו מוואלה ואחריה איילה חסון הפרשנית הפוליטית של חדשות .13

נטע שליו: אני חושבת שזה עידן הכוכבים ועידן הפייסבוק ועידן האגו שאנחנו עדים לו, אני חושבת שכל אחד היום רוצה שתהיה לו מפלגה משל עצמו אנשים שבויים באמת באגו של עצמם וזה המודל שאנחנו רואים בעולם, אם אנחנו מסתכלים על המנהיגים שלנו בעולם בשנים האחרונות אז הכוכבים והפתעות הגדולות זה אנשים שבאו משום מקום ובאו בזכות עצמם ולא בגלל המפלגה או הפלטפורמה שיש מאחוריהם וכמובן שבישראל זה משתקף ביתר שאת, יכול להיות שבבחירות הבאות יהיו עוד 25 המפלגות כאלה.

דפנה: אז את חושבת שהם מסתכלים לעולם ולומדים את זה ממדינות אחרות? נטע שליו: לא, אני חושבת שזה התחיל גם אצלנו אצל נפתלי בנט ויאיר לפיד הפרסונליזציה הזאת, אבל זה תהליך שהולך ומתגבר בין הייתר בגלל הרשתות החברתיות, וגם באמת יצא פעם איזה תרכיב דווקא בגלל שכל הזמן דיברו על אחודים שאולי יהיו אז כאילו כל מיני אנשים אמרו טוב אנחנו יכולים ללכת בסגמנט שלנו ובסוף הכל יתאחד, כשראינו שבסוף לא הכל יתאחד ואנשים נפלטים החוצה.

איילה חסון: זה סוג של תהליך שהגיע למיצוי מופרז הייתי אומרת, זה כמו מזכיר לי את השיר כל אחד רוצה להיות מנכ"ל וכו', זה טיפ טיפה אפילו באשמתנו תמיד התקשורת אשמה, אז הפעם יש בזה אלמנט העניין הזה של הפרסונליזציה שאנחנו מתמקדים בפרסונה ופחות בדרך וכולי אז היא גם הופכת את זה למשהו כזה, וככל שיש יותר מדיות וככל שיש יותר טלוויזיות וכל מיני רשתות חברתיות כל אחד מרגיש שאם הוא כותב ציוץ אז הוא פרשן, ואם הוא כותב פוסט אז הוא מנהיג, והכל עניין נורא שטוח כזה לא נדרש הרבה כדי להוביל מפלגה.

דפנה: פייגלין אמר שפעם היינו בוחרים ברעיונות והיום אנחנו בוחרים באנשים, אז בעצם אין הבדל בין הרעיונות יש רק הבדלים בין האנשים?

איילה חסון: חד משמעית, אני נאלצת להסכים עם פייגלין לא קל לי להגיד את המשפט הזה, אבל הקטע הזה של אני הכי חשוב, אני הכי הכי אני אני אני באמת יש פה אני לא רוצה להגיד לו אגו כי יש גם הרבה אגו בתקשורת ובכל פרופסיה יש הרבה אגו, אבל פעם היה צריך להיות בן גוריון כדי לעמוד בראש מפלגה או בגין או משהו בסגנון, ועכשיו צריך שתכתוב איזה פוסטים 30 לייקיים אתה כבר מנהיג מפלגה.

יניר קוזין: אני חושב שהסיבה להקמה של עוד ועוד מפלגות אישיות זה דור ה -i.

דפנה: יניר קוזין מסתכל על ענף הפוליטיקה כעוד ענף במשק.

יניר קוזין: זה פשוט הבן אדם הוא העניין ולכן מה שהיינו רואים פעם כל מיני פיגורות צבאיות או אפילו אנשים שהם עוסקים בפאן האזרחי מחפשים איזה מפלגה כדי להצטרף אליה, זה אפילו היה בקדימה וכמובן בליכוד במפלגת העבודה, היום אנחנו רואים כל אחד מרגיש שאני i אני יכול להוביל אני מותג אני אעשה את זה יותר טוב ולמה לי להשתרך אחרי ולהיות מספר שתיים ושלוש של מישהו אחר, ולכן לדעתי זה קורה, מבחינה מה זה עושה למערכת הפוליטית תראי קשה לנו עוד לבחון.

דפנה: מה המודל שלהם? את מי הם מנסים לחקות? מה הם מנסים להשיג בזה? שיהיה להם מפלגה עם חמישה מנדטים או שבעה מנדטים למה לא להצטרף למישהו יכול להוביל?

יניר קוזין: בסופו של דבר אני חושב שזה תרבות יועצי התקשורת בסופו של דבר שאומרים אתה יכול, למה לך להצטרף להיות עוד ח"כ במפלגת העבודה או עוד ח"כ בליכוד כשאתה פיגורה שכמוך מדהים שכמוך יכול לסחוף עדרים של אנשים בשביל מה לך תקים את הקונסטלציה תהיה אדון לעצמך, אגב ראינו זה גם אצל כחלון זה גם היה מיאוס מבן אדם שהיה בתוך המערכת הפוליטית ונמאס לו לקבל הוראות אז הוא מחליט אני פותח מפלגה.

דפנה: מזכיר לי קצת את תרבות הסטארטאפים שכל אחד מעדיף להיות יזם ובוס של עצמו מעובד באיזה חברה גדולה.

יניר קוזין: אגב המצב בארץ הטבע בארץ שיש הרבה יותר עסקים פרטיים זאת אומרת אנשים רוצים להיות עצמאיים רוצים להיות פחות תחת איזשהו בוס ומקימים עסקים והם גם מתרסקים הרבה מאוד חלק מזה רגולציה ולחלק זה גם אי היכולת באמת להתמודד לא צריך כל כך הרבה, וגם כאן לא צריך כל כך הרבה ולכן לדעתי אנחנו נמצאים בדור של הרבה מאוד מפלגות יש המון ראשים קטנים שבסופו של דבר צריכים להתאחד כי מבינים שאין לזה תכלית, ראינו מה קרה לכחלון ראינו לעוד מפלגות שמצליחות בשלב מסויים להיות איזו שהיא סנסציה אבל לא מצליחות לעשות השפעה בכנסת או השפעה בממשלה ולכן מתכנסים לגושים.

חיים לוינסון: מיודעינו הכתב הפוליטי של עיתון הארץ, כבר לוקח את כל העסק כמה צעדים קדימה אחוז החסימה כל כך גבוה אז הרבה אנשים רצים סתם כגימיק וגם את רואה שכל כך הרבה תוכניות אקטואליה כל כך הרבה תוכניות רדיו כל כך הרבה פאנלים אפילו איזה מועמד דלוח כמו איזה עדינה בר שלום או גל הירש אתה תקבל את שלך יש היום 20 רדיו אזורי יש לך תוכניות בשעה שש ואמנון לוי וריקלין וסגל.

דפנה: אגב יש להם גם דקות תעמולה שהם מקבלים מהמדינה

חיים לוינסון: נכון, שבע דקות הם עושים סיבוב צומי וחלק מושכים, יום טוב סמיה משך עדינה משכה את חושבת שאלי ישי ירוץ עד הסוף לא נראה לי.

דפנה: אז אתה חושב שהם עושים את זה בשביל התקשורת?

חיים לוינסון: הם עושים סיבוב את זוכרת שהיה פריימריז בעבודה היה איזה גברת אחת דינה דיין מי ידע מי היא איזה סיכוי היה לה, רצה ממקום למקום איזה שם עשתה לה תקשורת בחינם.

דפנה: יכול להיות שאיזה שהיא טקטיקה שנגיד יסתכלו על כחלון הסתכלו על אחרים אמרו לו זה הצליח, גם לנו זה הצליח?

חיים לוינסון: הגמלאים אין ספק שהם הכניסו את הטירוף הזה למערכת כי הגמלאים זה באמת מפלגה מביכה שהגיע משום מקום ופתאום ברגע האחרון הביאה מלא מנדטים, אז אנשים כל הזמן אומרים אני הפתעת הבחירות אני הגמלאים אבל נראה לי שיום טוב סמיה מבין שגם לגמלאים הוא כבר לא יהיה דפנה: אני שמתי לב שפוליטיקאים ואני לא מדברת אישית על יום טוב סמיה או על אחרים, אין להם מודעות עצמית מי יודע כמה.

חיים לוינסון: אבל בסוף זה כן נפל האסימון את זוכרת את הבחור המצחיק הזה ממפלגת העצמאים שהתאחד עם כחלון בשביל המקום ה-11 איך קראו לו זה שכל הזמן מסתובב בכנסת רועי כהן.

דפנה: אלה שגם התכוונו לרוץ לבד.

חיים לוינסון: ברגע האחרון הוא התאחד עם כחלון בשביל המקום ב 11

דפנה: אז זה מוכיח את עצמו

חיים לוינסון: במקום 11 אצל כחלון

דפנה: עד לפני כמה זהן היה ריאלי

חיים לוינסון: עד מה לפני כמה זמן מפלגת העבודה הייתה מפלגת שלטון.

דפנה: אז אתה רואה בזה נטו מדריך למתפרסם

חיים לוינסון: כן, וצריך להפסיק לשחק לידיים שלהם.

דפנה: אז כמו שאתם מבינים יש הרבה מאוד סיבות לתופעה הזו החל מהרצון להתפרסם, שגם הוא כמובן הולך ומתעצם בחברה שלנו ועד לאופי הישראלי שלא רוצה לקבל פקודות מאף אחד, אבל יש פה גם היגיון פוליטי כל המפלגות האלה בסך הכל מנסות לחכות סיפורי הצלחה קודמים שמה נו כבר על הגמלאים אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק כחלון כזכור היה שר התקשורת כשהיה עוד בליכוד ונתניהו לא איפשר לו להתקדם רק שהוא פרש הקים מפלגה עצמאית והצליח להגיע ל-10 מנדטים הוא מונה לתפקיד שר האוצר המיוחל, ויותר מזה הפך ללשון המאזניים בקואליציה, תפקיד שהיה שמור באופן מסורתי למפלגות החרדיות, בגלל המבנה הפוליטי בישראל שיש בו שני גושים מרכזיים שבדרך כלל לא מצליחים להגיע ל 61 מנדטים, אפשר להשיג הרבה מאוד כוח עם מעט מנדטים, במידה כאמור שאתה לשון המאזניים וראש הממשלה צריך אותך כדי להגיע למספר המיוחד של 61 .כך מסביר יניר קוזין את העוצמה האדירה של כל מפלגה כזו מגיעה איתה לשולחן המשא ומתן הקואליציוני, או להפוך כל אחד לסחטן ולתת לכל אחד כוח לא פרופורציונלי לגודל שלו.

יניר קוזין: נכון, אבל אם תרצי זה לוקח את התפקיד המסורתי של המפלגות החרדיות שידעו לדחוק גם מועמדים שדיברו על ישראל חופשית ונישואים אזרחיים וכן הלאה להגיע בסופו של דבר למשא ומתן הקואליציוני כשהם חייבים לתת הכל אם הם רוצים ממשלה, וזה מה שלא הצליחה אגב ליבני לעשות ב-2009 , ולכן מבחינה זאת זה משנה את האופן שבו הקואליציות מתחברות ואני מסכים עם מה שאת אומרת, זאת אומרת יותר מקום לסחטנות אדם אחד שרוצה בדיוק את מה שהוא רוצה שיופיע בתוך ההסכמים הקואליציוניים גורם להרבה בלגן וחוסר יציבות מדברים על משילות זה יוצר חוסר יציבות בסופו של דבר אבל נראה לי שאנחנו נמצאים בתקופה מסוימת וזה לאט לאט ידעך כמו שאמרתי כבר אנחנו רואים את ההתכנסות לחיבורים.

דפנה: ספי עובדיה הפרשן הפוליטי של חדשות 13 דווקא רואה בזה תהליך חיובי, יותר כוח למפלגות עשוי גם להיות יותר כוח לאזרחים.

ספי עובדיה: זה מכריח את מי שמרכיב קואליציה להקים קואליציה עם יותר מפלגות, זה מכריח אותו להיות נתון ליותר לחצים ויותר סחטנות במובן הזה זה פחות טוב, במובן אחר את כן רואה למשל בואי ניקח את כחלון אני חושב שהוא כן יכול לבוא ולומר לפחות השתדלתי למלא את רשימת ההתחייבויות שלי ערב מערכת בחירות אחרון, אפשר להתווכח עם זה מספיק עם זה לא מספיק אבל יש לו גם ללא ספק גם הישגים וגם יכולת לבוא ולומר אני ברמה האישית התחייבתי ואני ברמה האישית רוצה לקיים, זה לאו דווקא ביטוי לתפיסות האידיאולוגיות המוכרות לנו מפעם, ברמה האידיאולוגית הרחבה ביותר הוא אולי אוכל לבוא ולומר אני ניסיתי להגן על מערכת המשפט, אבל מעבר לזה אני ניסיתי להועיל לאזרח שמרוויח שכר של ממקם אותו איפה שהוא כאיש מהמעמד ביניים, ומהבחינה הזאת זה טוב מהבחינה הזאת זה בסדר יש לזה גם הרבה מאוד חסרונות, יש בזה חסרונות שנוגעים למשילות, יש לזה חסרונות שנוגעים לך שבתפיסות אידיאולוגיות רחבות עמוקות יותר אין הרבה מפלגות שמבטאות את זה היום, ואלה שמבטאות את זה היום פחות ופחות אטרקטיביות.

דפנה: יש לתופעה הזו של ריבוי מפלגות עוד כמה היבטים, כמעט כל המפלגות החדשות לא עושות פריימריז, אצלן המנהיג הכוכב הגדול הוא גם זה שבוחר את הרשימה ומי שנמצא בה חייב לסור למרותו ולא למרות של הציבור, מה גם שרוב הכוכבים שעומדים בראש המפלגות לא רוצים בני אדם כוכבים אחרים שינצנצו כך מסביר את זה ספי עובדיה.

ספי עובדיה: קחי את איווט ליברמן למשל שבהתחלה גייס כוכבים לשורות המפלגה שלו היום הוא מבין שזו טעות אתה צריך להציב מאחוריך גמדים, כאלה שלא יחשבו שהם הביאו את המנדט שלהם כחלון וגלנט גלנט אולי הדמות הכי משמעותית מוכרת עם רזומה משמעותי לא הסתדר, ולכן כשאנחנו מדברים על מפלגות מהסוג הזה ככל שאתה משופשף יותר מנוסה יותר מפוקח יותר אתה מבין שאתה צריך להביא אנשים עם פחות ניסיון עם פחות עשיה כאלה שיעשו מה שתגיד להם ויהיו לך פחות בעיות איתם.

דפנה: כן, אז מה שאתה אומר זה להביא גמדים או אנשים שכל מה שיש להם זה בערך דופק כמו שאמר לי אחד מהשחקנים במגרש הפוליטי, זה אולי נוח ליושב ראש המפלגה שלא תקום לו איזה שהיא אופוזיציה הוא יריבות או לא יוטל עליו איזה צל, אבל זה רע מאוד לנו כי בסוף מי שעושים את העבודה הזאת בכנסת צריכים להיות אותם אנשים והם צריכים להיות סופר איכותיים. לא?

ספי עובדיה: מסכים לחלוטין, למרות שעבודה פרלמנטרית מי כמוך יודעת לפעמים דורשת מהעוסקים בה להגיע עם קצת פחות אגו ולהיות קצת נמלים חרוצות, אז הרבה פעמים אותם אנשים שמגיעים עם הרבה הילה אין להם את הסבלנות לעשות את זה ודווקא אותם אנשים הלא מוכרים לכאורה מפתיעים אותנו הופכים להיות פרלמנטרים מצוינים אבל ככלל אם אנחנו רוצים לכבד את המועד

דפנה: למרות שהם יכולים להיות פרלמנטרים מצוינים עד מחר אבל אם אין להם כוח בציבור ואין להם מנדט ציבורי להוביל מהלכים אחים יותר.

ספי עובדיה: נכון, אז ככלל זו לא תופעה חיובית אני מסכים איתך.

דפנה: אבל ריבוי המפלגות מוביל לדבר נוסף והוא בעיניי לפחות המשמעותי והמדאיג ביותר כל מפלגה כזו הרי צריכה להתבלט ולהתבדל מאחיותיה לגוש, והדבר הזה מוביל לשיח קיצוני ומתלהם מי שלא מקבל תקשורת במערכת בחירות נעלם לגמרי, ולכן נשמע את בנט אומר באותו משפט שהוא יטפל בחמאס, ושקד בבג"ץ כאילו זה בדיוק אותו הדבר, את גנץ משווה בנט לכהנא אין מה לעשות גם במהלך השגרה ובייחוד בעת בחירות כולם צריכים להתבלט, יש יחסית מעט תשומת לב על המון מפלגות שכל אחת מהן צריכה להסביר מבוקר עד ערב מהי האיחוד שלה, ובעיקר למה אחר כל כך היום ונורא.

אז עכשיו השאלה הגדולה היא לאן הולכים מכאן האם בבחירות הבאות כבר יהיו 60 או 70 מפלגות על כמה מיליוני בוחרים, אחוז החסימה לא הוביל להתכנסות המצופה להפך מספר המפלגות רק עלה, בממשלה נזכרת ברפורמות שנועדו להבטיח משילות בדרך כלל רק לפני הבחירות. התשובה כנראה תלויה בתוצאות אם גם הפעם המפלגות הקטנות יהיו אלה שנותנות את הטון ומחליטות מי יהיה ראש הממשלה ומה יהיו קווי היסוד של הקואליציה שלו כנראה שנמשיך לראות את התופעה הזו מתעצמת גם בבחירות הבאות, אבל אם גנץ ונתניהו יצליחו להגדיל את העמודות שלהם לכיוון 40 המנדטים ומפלגות קטנות עם ימחקו אולי סוף סוף נראה את הפוליטיקאים חוזרים לחיקם של המפלגות הגדולות, בא נאמר שהתקף הלב שקיבלו בבחירות האלה ליברמן כחלון אורלי לוי אפילו בנט ושקד בהחלט יכולים לגרום להם לחשוב על כל העסק הזה מחדש, כך סיכמה את זה עבורנו איילה חסון.

איילה חסון: תראי הימים שהיו הליכוד ומפלגת העבודה הם לא היו ימים שהיה פה הכל פיספול והכל היה שקט היה מאבק עם אימתני בין הליכוד לעבודה או איך שזה נקרא באותם זמנים זה לא שהכל היה שקט פה, אבל זה יתכנס בסך הכל לשתי מפלגות חזקות וכל אחת בדרכה שלטה והייתה משילות, מה שקורה היום שאין הרבה משילות, לא יודעת אם רק שתי מפלגות, אז יש חשיבות למרץ ויש חשיבות מאידך לחרדים נניח ועדיין לא צריך את כל מיליון המפלגות האלה אני חושבת שזה בסופו של דבר הבחירות האלה יוכיחו שהרבה מפלגות לא יעברו את אחוז החסימה ואנשים יחזרו קצת אחורה, זה יהיה סוג של שיעור ואנשים צריכים לקבל את הסטירת לחי הזאת כדי לקבל את השיעור שלהם לא יכולים ללמוד אותו בלי סטירת לחי אפשר ללמוד שיעורים בחיים בלי לחטוף סטירה.

דפנה: אז אני מקווה שבפרק הזה הצלחתם לקבל שיעור בלי לקבל סטירה ואפילו נהנתם על הדרך.

 

מחשבה 1 על “[עושים פוליטיקה] כל אחד רוצה להיות ראש מפלגה”

  1. לאחרונה התוכניות נהיו קצת יותר רדודות.
    דפנה מה שגרם להמשיך לשמוע אותך זה התוכן, שיורדים לפרטים קטנים בנושא קטן יחסית. זה נראה כי בגלל הבחירות את אינך משקיעה בפרקים. עדיף לא להוציא פרק מאשר להוציא פרק שלא מוסיף כלום. כמו למשל הפרק הזה…
    אני רק רוצה לחדד כי אני אוהב את מה שאת יוצרת ורוצה שתמשיכי, אבל שתשמרי על רמה גבוהה.

    הגב

להגיב על Oded לבטל