פודקאסטים מרתקים במגוון תחומים
Podcast (osim_tiuol): Download
בפרק הזה שוחחתי עם שרון קזצ'ינסקי, מדריכת טיולים שחיה שנה בגוואטמלה, היא תספר לנו על מדינת הג'ונגלים, על תרבות המאיה העתיקה, על תירס ועל מסורת אינדיאנית…
Podcast (osim_shivuk): Download
בעולם רווי תחרות חייבים לדעת מיהם המתחרים שלנו וכל מה שאפשר לדעת עליהם. בפרק הזה שהוא ראשון מתוך שניים, רן ואני צוללים לעולם המעקב אחרי מתחרים ומראים לכם שאפשר לגלות המון על מי הם ומה הם עושים ואיך לעשות את זה טוב יותר מהם.
האזנה נעימה,
קובי.
רגע לפני חגיגת חצאי הגמר, וכשסיום המונדיאל כבר באופק, אני ותומר נפגשים לפוד מונדיאל חגיגי. למה אירופה בעטה בדרום אמריקה? האם באמת הפערים מצטמצמים? מי עשה את הפריצה במונדיאל? ובפינה ההיסטורית תומר חוזר לגמר מונדיאל 98׳, הערב בו רונאלדו הברזילאי נעלם מהמגרש בפאריז…
כ-2 מיליון מיני יצורים מוכרים כיום למדע. על פי ההערכות – ישנם עוד 3 עד 30 מיליון שעדיין לא נתגלות, ואולי מאות מיליוני מינים שהיו ונכחדו. איך הצליח קארל לינאוס להכניס סדר והגיון בעושר האדיר של אורגניזמים בעולמנו?
מתארחת בפרק: דר' נטע דורצ'ין, אנטמולוגית במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט ובית הספר לזואולוגיה באונ' תל אביב.
האזנה נעימה!
רן.
[ratemypost]
דואר אלקטרוני | WhatsApp | אנדרואיד | אייפון – עושים היסטוריה | אייפון – כל תכני הרשת | RSS עושים היסטוריה | RSS כל תכני הרשת
בקיץ הקרוב ייפתח בצפון תל-אביב, בתוך מתחם האוניברסיטה, מבנה חדש. הדופן החיצונית של המבנה, זו שפונה אל הרחוב, מחופה במעין שכבה של עץ חום בהיר שמזכיר גוף של ספינה עתיקה. זה לא במקרה: החיפוי נועד כדי להעלות בצופה אסוציאציה של 'תיבת נח' – מקום אליו התכנסו כל בעלי החיים, זוגות זוגות. המבנה הוא מוזיאון הטבע החדש ע"ש שטיינהרדט.
בתוך המוזיאון ישנן גלריות נהדרות שמציגות את כמעט כל בעלי החיים בארץ ישראל, אלה שישנם ואלו שנכחדו – אבל הגלריה המרשימה ביותר לדעתי היא גלרית פרוקי הרגליים, שכוללת גם חרקים. היא לא הגלריה הגדולה ביותר במוזיאון, אבל יש בה אווירה מאד מיוחדת. הקירות שחורים, האורות עמומים והרמקולים משמיעים רעשים משונים…
"[נטע] כן, אלו רעשי אווירה בכל הגלריה. כל מיני קולות שחרקים עושים, מין תערובת של צרצורים וחריקות וניסורים…
[רן] בית האימה, בשביל חלק מהאנשים."
בגלריה אפשר למצוא חרקים בכל צורה וגודל שאפשר להעלות על הדעת: מעט רגליים, הרבה רגליים, עם כנפיים ובלי, זבובונים קטנים ופשפשי ענק, חגבים רעילים ואפילו עכבישי טרנטולה שעירים בגודל של כף יד…
"[רן] טוב, העכבישים האלה פה, זה… זה בסיוטים שלי מופיעות הטרנטולות האלה."
המלווה שלי בסיור היא ד"ר נטע דורצ'ין, אוצרת אוסף החרקים של המוזיאון, והיא חשפה באוזני עובדה מפתיעה.
"[נטע] באוסף החרקים, שזה האוסף הגדול ביותר שלנו במוזיאון, יש לנו – אני מעריכה – משהו כמו שלושה מיליון פריטים. בגלריית פרוקי הרגליים, אנחנו הוצאנו את ה'הייליטס': חלק מהמינים הם אקזוטיים, לא ישראליים, כדי להדגים תופעות מסוימות או התנהגויות מסויימות. אז יש לנו שם כמה עשרות מינים."
במילים אחרות, המגוון המרשים של חרקים שראיתי בגלריה הוא רק שבריר זעיר מתוך אוסף של שלושה מיליון חרקים. שלושה מיליון! רובם המוחלט של המבקרים במוזיאון לא יזכו לגישה לאוסף הענק הזה. אבל למזלי, יש לי פרוטקציה.
"[נטע] מאחר ואני אוצרת אוסף החרקים, אני יכולה להכניס אותך למאחורי הקלעים, לאוסף החרקים…"
אנחנו יוצאים ממבנה המוזיאון ונכנסים למבנה אחר, עולים במעלית, עוברים דרך מעבדות שעדיין נמצאות בשלבי הקמה, ומגיעים אל חדרי אוסף החרקים. ותאמינו לי, אפשר לדעת מיד שהגעת למקום הנכון.
"[רן] הריח של הנפטלין…וואו!"
בתוך החדרים ישנם עשרות רבות של ארונות, שבתוך כל אחד מהם עשרות תיבות שחורות. בכל תיבה מאות ואולי אלפי חרקים זעירים, משופדים על סיכות, ולצד כל אחד מהם פתקית זעירה, עם כתב כמעט מיקרוסקופי.
"[נטע] בלי הפתק הזה אין לפרט ערך מדעי. מה שיש על הפתק זה הפרטים של איפה הוא נאסף, באיזה תאריך ועל ידי מי. זה חייב להופיע על הפתק."
כולנו יודעים שהטבע הוא מגוון מאד ומכיל אינספור מיני שונים של בעלי חיים, אבל רק כשראיתי במו עיני את אלפי התיבות השחורות ומיליוני החרקים שהן מכילות – במוזיאון שהוא ללא צל של ספק מוזיאון קטנטן וצנוע ביחס למוזיאונים אחרים בארצות הברית ובריטניה – הבנתי באמת ובתמים את העושר והגיוון האדיר של בעלי החיים בטבע, ואת גודל האתגר שמולו מתמודדים חוקרי טבע כדוגמת נטע. מהו אותו אתגר? לעשות סדר בטבע. סדר, הגיון, סיווג ומיון הם הבסיס שבלעדיו אי אפשר לנהל מחקר יעיל, להבין את הטבע או לנצל אותו לצרכי האדם. אבל הטבע, מה לעשות, לא מסודר.
דמיינו לעצמכם שאתם עושים קניות בסופרמרקט, וברשימה יש לכם לחם לבן, לחמניות ופיתות. קל, נכון? כל השלושה יהיו בפינת הלחמים של הסופר, אולי אפילו על אותו המדף. חמש דקות, ואנחנו בחוץ. אבל עכשיו דמיינו את עצמכם נכנסים ל"סיוט-מרקט": סופרמרקט כאוטי, שבו אין שום סדר ושום הגיון במיקום המוצרים. אין מסדרון ירקות, אין קיר של מוצרי חלב, ואין מעדניה: כל מוצר יכול להיות בכל מקום בסופר. איפה נמצא הלחם? מי יודע. נתחיל להסתובב בין המדפים, אולי נגלה. היכן הלחמניות? לא ליד הלחם, סביר להניח. והפיתות? עזבו, זה סיוט. קניות של חמש דקות הפכו לשלוש שעות של שיטוטים. עכשיו קחו את הסופרמרקט על עשרות אלפי המוצרים שבו, תגדילו אותו לשטח של יבשת ותכפילו את מספר המוצרים במיליארד, וקיבלנו משהו שמתקרב – אולי – לעושר ולמורכבות של עולם הטבע. כדי שנוכל אפילו להתחיל להבין מה קורה כאן, חייבים לעשות סדר. וכשאנחנו מדברים על סדר והגיון, אנחנו מדברים בראש ובראשונה על שמות. צריך לתת שמות לכל בעלי החיים האלה. נשמע פשוט, לא?…
כשקארל לינאוס היה צעיר, הייתה לו אובססיה לשמות, ובפרט שמות של צמחים. אפשר לומר שחיבה מופרזת לשמות ולצמחים היתה קטע שרץ אצלו במשפחה. בשוודיה של תחילת המאה ה-18, לא היו שמות משפחה: כל ילד קיבל שם פרטי, ושם נוסף שנגזר משמו של אביו. למשל, סבו של קארל היה אינגמר בנטסון (Bengtsson) – שמשמעו 'בנו של בנט'. אבא של קארל היה נילס אינגמרסון, על שם אביו אינגמר. אני מניח שקארל – הבן של נילס – היה אמור להקרא 'קארל נילססון' – אלמלא העובדה שנילס היה אדם משכיל שלמד באוניברסיטה, והאוניברסיטה דרשה מהסטודנטים שלה להמציא לעצמם שמות משפחה ייחודים – מן הסתם כדי שלא יסתובבו בקמפוס אלף אינגמרסונים ואלפיים קארלסונים שאי אפשר יהיה להבחין ביניהם. בחצר בית המשפחה צמח עץ מרשים בשם Linn, ואביו של קארל בחר לעצמו גרסא לטינית של השם הזה: לינאוס (Linnaeus). שמות וצמחים, כפי שאמרנו. זה עובר במשפחה.
אביו של נילס היה חובב נלהב של בוטניקה, וחיבה זו עברה גם אל בנו. קארל בילה שעות רבות בגינה המשפחתית, שנודעה כגינה המגוונת והמטופחת ביותר באזור כולו. הוא גידל את הצמחים השונים, שתל חדשים והפציץ את אביו באינספור שאלות כמו שרק ילדים סקרנים בני חמש יכולים לשאול. בפרט, הוא רצה לדעת את שמות הצמחים. 'אבא, איך קוראים לצמח הזה? ולזה? ולזה? ולזה?…' בשלב מסוים לאביו של קארל נמאס מההצקה הבלתי פוסקת, והוא איים על בנו שאם לא יילמד בעל פה את שמות הצמחים, הוא יפסיק לענות לו. ומאותו הרגע, קארל החל לשנן שמות של צמחים. עשרות שמות, ואז מאות, ואז אלפים…
ההישג הזה של קארל לינאוס בן החמש מרשים עוד יותר אם נזכור שאחד – רוב שמות הצמחים היו אז בלטינית, ושנית – הם היו ארוכים. באותם הימים, השמות המקובלים לצמחים היו שמות "תיאוריים", דהיינו שמות שהכילו בתוכם תיאור מתומצת של תכונות הצמח. למשל – Plantago foliis ovato-lanceolatus pubescentibus, spica cylindrica, scapo tereti. שמשמעו, בתרגום חופשי: 'הצמח בעל עלים מחודדים ושעירים בצורת ביצה גלילית מוארכת וגבעול מעוגל'.
והייתה בעיה נוספת, שבשלב זה לא ממש הטרידה את קארל לינאוס בן החמש – אבל טרדה את מנוחתם של הרבה אנשים אחרים: חוסר אחידות בשמות. לכל צמח או בעל חיים היו עשויים להיות כמה וכמה שמות במקביל: שמות מסורתיים בתרבויות שונות, או כאלה שניתנו לו על ידי חוקרים שונים בשפות שונות. לשם הדוגמא: חתול. בעברית הוא נקרא חתול, באנגלית Cat, בלטינית Felis, הילדים שלי קוראים לו נאצ'וס ואני קורא לו 'רד מהשיש, חיה מעצבנת'. המאות ה-16 וה-17 היו תור הזהב של מגלי הארצות, והרפתקנים אירופאים שהפליגו לכל קצוות תבל גילו אלפי צמחים ובעלי חיים חדשים שלא היו מוכרים למדע. בהעדר שיטה ברורה ומוסכמת למתן שמות לכל אותם יצורים חדשים, הכאוס שלט ברמה: אנשים שונים נתנו שמות שונים לאותו הצמח או בעל החיים, וכשמדען אנגלי רצה לדעת אם צמח מסוים שהוא חוקר כבר נתגלה על ידי חוקר אחר, או אם חֵרק מסוים הוא חלק ממשפחת חרקים כלשהי – הוא היה צריך להכיר את כל השמות והכינויים של אותו יצור בשפות השונות כדי להיות בטוח שהוא לא מפספס ספר או מאמר כלשהו שנכתב עליו בצרפת או בהולנד, למשל. אם נמשיך את האנלוגיה של 'סיוט-מרקט' ממקודם, זה כאילו שלפיתה ברשימת הקניות שלי קוראים גם 'מעוגלת' וגם 'שטוחית משמינה' – ולא רק שאני לא יודע איפה היא נמצאת בחנות, אני אפילו לא יודע מה לשאול את הבחור על מכונית הספונג'ה.
הצורך הבוער לפתור את בעיית הכאוס של שמות היצורים החיים הביא לכך שכבר במאה ה-16, מאה שנים לפני היוולדו של לינאוס, היו כמה וכמה חוקרי טבע שהציעו שיטות, 'סכימות', למתן שמות מוסכמים לצמחים ובעלי חיים. למשל, חוקר איטלקי בשם אנדרה סיסאלפיניו (Cesalpino) הציע שיטה שמסווגת צמחים לפי מבנה הפירות והזרעים שלהם. חוקר אחר, צרפתי בשם פיטו דה טורנפו (Tournefort) פיתח שיטה שאיגדה את הצמחים השונים ל"סוגים" (Genus, בלעז), במובן של קבוצות צמחים שחולקות תכונות משותפות. לרוע המזל, אף אחד מהשיטות האלה לא הייתה נוחה, מקיפה ומוצלחת מספיק כדי שתתאים כשיטת סיווג גלובלית – דהיינו, כזו שתאפשר מתן שמות מוסכמים לכל עשרות אלפי הצמחים, החרקים, הציפורים, הדגים וכל שאר היצורים החיים שנתגלו בכל שנה.
זה היה מצב העניינים בעולם המחקר כשקארל לינאוס הצעיר נרשם לאוניברסיטה ללימודי רפואה. מדוע רפואה, אתם שואלים, אם לינאוס בברור נמשך לבוטניקה? כיוון שבוטניקה, באותם הימים, לא הייתה תחום מחקר שעמד בפני עצמו אלא חלק מהרפואה – בעיקר מכיוון שהשימוש העיקרי בצמחים היה להכנת תרופות. הבעיה הייתה שהאוניברסיטה בה למד לינאוס, אוניברסיטת אופסלה (Uppsala) בשוודיה, הייתה אז אוניברסיטה ענייה יחסית ולא כל כך נחשבת באירופה, שלא משכה אליה חוקרים בעלי שם – ובפרט, לא היה שם מרצה לבוטניקה. על כן, לינאוס נאלץ ללמד את עצמו בוטניקה מספרים.
למזלו של לינאוס הצעיר, באחד הימים כשטייל בגן הבוטני של האוניברסיטה, פגש שם פרופ' בשם אולוף צלסיוס (Celsius) – ולפני שאתם שואלים, כן, הוא היה דודו של אנדרס צלסיוס, זה מסולם הטמפרטורה. פרופ' צלסיוס התרשם מאד מהידע העצום של הסטודנט הצעיר אודות הצמחים, ובעיקר מהעובדה שלינאוס ידע את השמות של כמעט כל הצמחים בגן הבוטני. הוא לקח אותו תחת חסותו, נתן לו לגור בביתו (לא דבר של מה בכך, כיוון שהלימודים היו יקרים וללינאוס לא היה הרבה כסף) – והכי חשוב: גישה חופשית לספריה האישית והעשירה שלו, שכללה המון ספרים בנושא בוטניקה.
לינאוס ניצל את ההזדמנות הזו עד תום. הוא למד כל מה שיכל מספריו של צלסיוס, ופיתח שיטה משלו לסיווג צמחים לסוגים על פי צורת ותכונות איברי המין שלהם. זו הייתה שיטה שנויה במחלוקת ואנחנו נחזור אליה בהמשך, אבל הפרט החשוב לענייננו כרגע הוא שלינאוס, בסך הכל סטודנט שנה שניה – פרסם מאמר חדשני ופורץ דרך אודות שיטת סיווג הצמחים שלו. כמה סטודנטים שלמדו איתכם בשנה השניה באוניברסיטה פרסמו מאמרים פורצי דרך? הכי קרוב שאני הגעתי להישג הזה היה לפרסם מודעה ביד 2 כדי למכור את השולחן שלי. באוניברסיטת אופסלה התרשמו כל כך מהתלמיד המבריק שלהם, שמינו את לינאוס למרצה הבוטניקה של המוסד. לינאוס התגלה כמרצה בחסד: מורה מעולה, נלהב ושוטף, וההרצאות שלו משכו מאות סטודנטים.
ב-1732, כשהיה בן 25, החליט לינאוס להתנתק מהספרים – ולצאת לשטח. לפלנד היא חבל ארץ בצפון סקנדינביה (פינלנד, בימינו) שהיה אז אזור ספר קפוא, נידח ולא מוכר שרק מעט תושבים ילידים חיו בו. לינאוס ביקש וקיבל תקציב מהחברה המלכותית השוודית למדעים, ויצא לבדו לחמישה חודשי מסע מפרכים בלפלנד: 2000 קילומטרים של רכיבה על סוס והליכה ברגל באחד האזורים הגיאוגרפיים המאתגרים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. הוא חזר מההרפתקאה הזו כשבאמתחתו כמאה מיני צמחים חדשים ולא מוכרים למדע. אגב, לחברה המלכותית הוא סיפר שהלך 4500 קילומטרים, כי הם שילמו לו לפי קילומטרז'.
אבל עם כל הכבוד למינים החדשים שגילה לינאוס, ואפילו לכסף שהצליח להוציא מהחברה המלכותית בתחמנות – הדבר החשוב ביותר שיצא מהמסע של לינאוס הוא…שמות. הייתה זו הפעם הראשונה שבה יישם קארל לינאוס את מה שנחשבת להברקה הגדולה ביותר שלו: השיטה הדו-שמית, או 'בינומיאלית' בלעז. בשיטה זו, לכל מין בטבע יש שני שמות: למשל, Felis Catus, חתול הבית. השם הראשון, 'פליס' – מציין את הסוג (גנוס), והשם השני, Catus – את המין הספציפי בתוך אותו גנוס. במקרה של החתול, המין Catus הוא אחד מתוך מספר מיני חתולים מאותו סוג: למשל, Felis chaus – חתול הביצות, Felis margarita – חתול החולות, וכדומה.
הרעיון של לתת שני שמות לפרט כלשהו לא היה מקורי במיוחד. אנחנו רגילים לשמות שכאלה גם בחיי היום יום שלנו: למשל, יש 'שולחן מטבח' ו'שולחן סלון', ויש גיטרה אקוסטית וגיטרה חשמלית. כבר במאה הרביעית לפני הספירה הציע אריסטו להעניק ליצורים חיים שני שמות. הייחוד הראשון ברעיון של לינאוס היה בכללים הברורים שניסח לגבי מתן השמות: חוקיות אחידה שהגדירה איך לתת שם חדש ליצור שמעולם לא נתקלת בו קודם, שם שיהיה שימושי ונוח לעבודה מחד, אבל גם זכיר ופשוט מצד שני. למשל, כל השמות חייבים להיות בלטינית, או לכל הפחות לציית לכללי התחביר הלטיני: הלטינית, נזכור, הייתה השפה המדעית המקובלת באירופה, כך שלחוקר באיטליה לא הייתה בעיה מיוחדת לקבל שם חדש בלטינית. בנוסף, חסל סדר שמות "תיאוריים": מעכשיו, קבע לינאוס, השמות יציינו אך ורק את התכונה הבסיסית והמובנת מאליה של אותו יצור. למשל, זוכרים את הצמח בעל השם הסקסי והקליט – Plantago foliis ovato-lanceolatus pubescentibus, spica cylindrica, scapo tereti?
על פי השיטה הבינומיאלית, אותו צמח מקבל את השם Plantago media: 'מדיה', בהקשר הזה, מציין שערות זעירות ולבנבנות על העלה – תכונה בולטת שקל לזכור, ושכל חוקר צמחים יזהה מיד. השם הקצר והלא תיאורי גם מונע בלבול במקרה ושני חוקרים לא מסכימים ביניהם על התיאור. למשל, מה שחוקר אחד ייראה כ'עלה גלילי מוארך' יכול להראות לאחר כ'עלה ביצתי מוארך' – ומכאן הדרך לאנדרלומסיה שמית קצרה ביותר, כמובן. אם השם של הצמח לא כולל תיאור שלו, גם אין על מה להתווכח. המוסכמה המקובלת בעולם המדע כיום הוא שהחוקר שפרסם את המאמר הראשון על יצור חדש, הוא זה שנותן לו את שמו.
ד"ר נטע דורצ'ין:
"[נטע] זה לא שיש לי את הזכות לעשות את זה – אני חייבת לעשות את זה כחלק מתיאור מין. אני צריכה לתת לו את השם. אני אומרת לאיזה סוג הוא שייך, וזה שמו. יש סעיף במאמר המדעי של תיאור המין, סעיף אטימולוגיה, שאני אומרת למה קראתי לו ככה, למה בחרתי את השם הזה והזה.
הרבה פעמים שואלים אותי אם אני קוראת למינים על שמי. אני לא יכולה לעשות את זה, זה נגד הכללים. יש כללים מאד ברורים: יש ספר חוקים, כמו ספר לעורכי דין. אני כן יכולה לקרוא מין על שם מישהו אחר. עשיתי את זה כבר. למשל, סטודנטית שהייתה איתי בשטח והיא גילתה בפעם הראשונה מין מסוים שאני לא שמתי לב אליו. קראתי את המין הזה על שמה. מגיע לה, היא מצאה אותו.
[רן] איך זה נקרא?
[נטע] אופלומיה ג'ינה. זה היה בארצות הברית, ולסטודנטית קראו ג'ינה.
[רן] נחמד לדעת שיש מין על שמך. יש מין על שמך?
[נטע] כן, מישהו אחר קרא צרעה טפילית על שמי. [צוחקים]
[רן] אני לא יודע אם זה מחמאה, אבל…
[נטע] תשמע, זה עדיף משיקראו תיקן על שמך!…"
יתרון נוסף של השיטה הבינומיאלית הוא שהיא חלק מתוך מערכת סיווג – 'טקסונומיה', בלעז – גדולה וכוללנית יותר שהגה קארל לינאוס, מערכת שמחלקת את היצורים בטבע בצורה היררכית, כמו פירמידה. החלוקה של לינאוס עברה במרוצת השנים המון מהפכות, על כן נתאר את החלוקה המודרנית, שבראשה שלוש על-ממלכות (Domains, בלעז): בקטריות, חיידקים קדומים ויצורים שהתאים שלהם מכילים גרעין. כל אחת מעל-הממלכות מתחלקת לממלכות: למשל, על-ממלכת היצורים בעלי הגרעין כוללת בתוכה את ממלכת הפטריות, ממלכת הצומח, ממלכת החי וממלכת החד-תאיים. ככל שיורדים עוד שלבים בסולם, החלוקה הזו הולכת ונעשית יותר ויותר מפולחת: מתחת לממלכה יש 'מערכת', ואז 'מחלקה', ואז 'סדרה', ואז 'משפחה' – ולבסוף 'סוג' ו'מין', שהיא היחידה הקטנה והבסיסית ביותר. השם הבינומיאלי של לינאוס הוא למעשה הסוג והמין אליו משתייך אותו יצור – דהיינו, שני השלבים הנמוכים ביותר באותו סולם היררכי ארוך – ולכן משתלב היטב בסכימה הגדולה יותר.
הצורך במתן שמות ליצורים הוא ברור ומובן מאליו – אבל יש להודות שהצורך במערכת סיווג לממלכות ומערכות ומחלקות וכולי, הוא הרבה פחות מובן מאליו. מה אכפת לי אם האדם המודרני – Homo Sapians, על פי השיטה הבינומיאלית של לינאוס – הוא חלק ממשפחת ההומינידים וסדרת הפרימטים? למי עוזר המידע הזה?
ובכן, לסיווג ההיררכי יש חשיבות, והיא נמצאת בקשרים שבין היצורים. כשאנחנו אומרים על האדם המודרני שהוא חלק מסדרת הפרימטים, אנחנו בעצם אומרים שהאדם הוא קרוב משפחה של הקופים – ולכן הוא חולק עימם כמה תכונות בסיסיות משותפות כגון חוש ראייה מצויין וכפות ידיים ורסטיליות. חוקר שיגלה מין חדש של קוף, למשל, יבחן את התכונות האלה כדי לנסות ולבסס את הקשר המשפחתי, אם הוא קיים, בין היצור החדש ובין האדם. במילים אחרות, הטקסונומיה עוזרת לחוקרים למקד את המחקרים שלהם ויוצרת שפה משותפת לגבי תכונות חשובות יותר וחשובות פחות, לפחות בהקשר הסיווגי שלהן. היא זו שמאפשרת לשים את הפיתה, הלחמניה והלחם הלבן על אותו המדף בסופר. די: אני חושב שטחנתי את האנלוגיה הזו עד דק.
בימינו, הטקסונומיה של לינאוס ובפרט השיטה הבינומיאלית הן השפה המשותפת של כל חוקרי הטבע. עבור אנטמולוגים – חוקרי חרקים – כד"ר נטע דורצ'ין, הטקסונומיה היא כלי עבודה שימושי, יעיל ואפילו חיוני.
"[נטע] ההבנה הזו של מי הן הנפשות הפועלות שאנחנו מתעסקים עימן, הוא הדבר הכי בסיסי כדי להבין מערכת אקולוגית ולדעת מה אפשר לעשות איתה, מה אפשר לעשות עם המרכיבים שלה. אם יש בהם תועלת או נזק, אם מסתכלים בראיה אנתרופו-צנטרית, ראיה של איך זה עוזר או מזיק לנו [בני האדם].
אני יכולה לתת לך דוגמא שקרובה לדברים שבהם אני עוסקת – נגיד, חרקים מזיקים בחקלאות שהם מוכרים וידועים במקומות שונים בעולם. אנחנו מקבלים במשלוח מחו"ל תוצרת חקלאית או חומרי גלם כמו עץ ויושבים פקחים של משרד החקלאות ועושים ביקורת על הדברים האלה. אם הם מוצאים שם אורגניזם כלשהו – הרבה פעמים זה חרקים – הם צריכים מיידית לדעת מה זה הדבר הזה. האם זה משהו שקיים בישראל? אז זה בסדר, בוא ניתן למשלוח להכנס. או שזה מין שיש לו פוטנציאל להיות מזיק מאד חמור פה, ואז או שצריך לטפל במשלוח הזה או שצריך להשמיד אותו, או לשלוח אותו בחזרה ולא להכניס אותו לארץ. אנחנו מדברים פה על מיליוני דולרים בשנה: אנחנו בצוות האנטמולוגי במוזיאון מקבלים בממוצע בין 300 ל-400 פניות בשנה ממשרד החקלאות לזהות דברים כאלה, והם צריכים תשובה מיידית. והתשובה הזו, של 'מי זה היצור הזה, ומה הוא עושה?' – זו תשובה שרק טקסונום יכול לתת, כי הוא מכיר את הקבוצה.
זו דוגמא שלילית, נאמר. דוגמא חיובית: חרקים שהם מזיקים בחקלאות יש להם אוייבים טבעיים. אחת הקבוצות הגדולות של אוייבים טבעיים הם צרעות טפיליות, למשל. הן מטילות את הביצים שלהן בתוך החרק המזיק והזחל של הצרעה משמיד אותו. אפשר לגייס את הצרעה לטובתנו: לשחרר אותן בחממה, והן תוקפות בדיוק את החרק שאנחנו צריכים, בלי להזיק לדברים אחרים, וזה כמובן ידידותי לסביבה. הרבה פעמים עושים את זה בשילוב עם הדברה כימית, אז אפשר להפחית את השימוש בכימיקלים. שוב, כדי לדעת איזה חרק לשחרר כאויב טבעי להדברה ביולוגית, אתה צריך לדעת מי זה החרק הזה. אתה צריך לדעת שאתה מגדל באופן מסחרי את החרק המתאים שיתקוף את מה שאתה רוצה. חברות שמייצרות מסחרית אוייבים טבעיים להדברה ביולוגית, הם צריכים את המומחיות של טקסונום, שפעם בכמה זמן יסתכל על דגימות של דברים שהם מגדלות ויאשר להן שהן מגדלות את המין הנכון. כי אחרת, לא עשינו כלום: אתה תשחרר את זה בטבע וזה לא יעשה את מה שאתה צריך."
לאחר שסיים את לימודיו, עסק קארל לינאוס ברפואה – ובמקביל, המשיך במחקריו הבוטניים ופרסם ספרים רבים שסיווגו ותיארו אלפי מיני צמחים. המוניטין שלו כחוקר הלך והתעצם, עד שב-1741 חזר לאוניברסיטת אופסלה, הפעם כפרופ' מן המניין. למרות שהיה מרצה מבוקש וחוקר בעל שם, היו לו גם לא מעט חילוקי דיעות עם חוקרים אחרים באירופה. אחד מסלעי המחלוקת העיקריים הייתה שיטת סיווג הצמחים שפיתח, לפי תכונות איברי הרביה שלהם. לא רק שעקרונות הרביה המינית של צמחים לא היו מוסכמים עדיין על כל החוקרים, גם התיאורים שכתב לינאוס אודות הצמחים שחקר היו די שערורייתיים באופיים. למשל, כך תיאר לינאוס את עלי הכותרת של פרח כלשהו –"מיטת כלולות מבושמת בכל כך הרבה ריחות מתוקים, כדי שהחתן והכלה יוכלו לחגוג את נישואיהם בכבוד.."
לא מעט חוקרים מעונבים התקשו לעכל את שפתו הציורית של לינאוס. 'מי היה מאמין שהפעמונית, הלילך והבצל יכולים להיות כל כך חסרי מוסר?' כתב אחד ממבקריו של לינאוס, שכינה את שיטת הסיווג שלו 'תועבה זנותית' שאינה ראויה ליצירי כפיו של הבורא.
להתנגדות גדולה אפילו יותר זכה לינאוס כשנתן את השם Homo Sapiens לבני האדם, וסיווג אותם תחת משפחת 'דמויי האדם'. למרות שהיה אדם מאמין, ללינאוס לא היה שום ספק שבני האדם הם קרובי משפחתם של הקופים. הוא בחן שלדים רבים של קופים ובני אדם, והגיע למסקנה שפרט ליכולת הדיבור – תכונה ייחודית אצל בני האדם – אין כמעט שום הבדלים עקרוניים בין האדם והקוף. מבחינתו, סיווג האדם באותה מחלקה ומשפחה יחד עם הקוף הייתה החלטה כמעט טריוויאלית. כמובן שאנשי דת רבים התחלחלו לשמע הטענה הזו: הרי בתנ"ך כתוב במפורש שהאל ברא את האדם בצלמו. אז מה זה אומר, שגם אלוהים הוא קרוב משפחה של הקוף? שבני האדם והקופים נמצאים על אותה מדרגה בשרשרת הבריאה? לינאוס לא נסוג מהסיווג שלו, והויכוח הזה המשיך לסעור ולגעוש ברחבי אירופה עד שהגיעו צ'ארלס דארווין וראסל וואלאס מאה שנים מאוחר יותר, הגו את רעיון האבולוציה והשיקו ויכוח תאולוגי-דתי אפילו גדול עוד יותר.
אך למרות ההתנגדויות, שיטת הסיווג החדשה של לינאוס סחפה את העולם כולו בסערה. אחת הסיבות לכך היא היקף מחקריו הבוטניים של לינאוס, שהיו חסרי תקדים עד אז: לינאוס תיאר וסיווג בימי חייו למעלה משניים עשר אלף מיני צמחים, הישג מונומנטלי בכל קנה מידה וכמעט פי שתיים מהחוקרים הפורים ביותר עד תקופתו. ספריו של לינאוס, שהכילו עד שלושת אלפים דפים צפופים של תיאורי מינים, הפכו למבוקשים מאד בקרב הבוטנאים וסייעו לבסס את שיטת הסיווג שלו. למעשה, מחקריו של לינאוס הם שהפכו את הבוטניקה והזאולוגיה לענפי מדע שעומדים בזכות עצמם, ולא רק נספחים לתחום הרפואה.
סיבה נוספת להצלחתו של לינאוס היא ההתלהבות הכנה והתשוקה העזה שלו לתחום שבו עסק, התלהבות ותשוקה שהצליח להדביק בהן רבים מתלמידיו. מעבר לקהל הרב שמשכו הרצאותיו, לינאוס ייסד מסורת שבה בכל שבוע היה יוצא בראש משלחת של עשרות סטודנטים למעין 'מסעות גילוי' באזורים הכפריים שסביב אוניברסיטת אופסלה, שבהן אספו, חקרו וסיווגו מינים רבים של צמחים, חרקים וציפורים שגילו. המשלחות האלה היו מיני-קרנבלים ממש, עם דגלים מתנופפים, תקיעות חצוצרה, שירה, תופים וקריאות עידוד בסגנון 'ויוה לינאוס!'.
הסטודנטים שהתחנכו תחת לינאוס גילו כלפיו דבקות והערצה יוצאת דופן, וכינו את עצמם Apostles ו – Desciples, דהיינו – שליחים או 'מפיצי בשורה', בהקבלה לתלמידיו של ישו. תלמידיו האדוקים של לינאוס הצטרפו למשלחות גילוי עולם כגון מסעותיו של ג'יימס קוק, גילו אינספור מינים חדשים של יצורים חיים – ונתנו להם שמות על פי תורתו של לינאוס. עשרים ושלושה מתלמידיו של לינאוס הפכו לפרופסורים בעצמם. למפיצי בשורה אלה הייתה השפעה עצומה על עולם המדע בשנים הבאות, והם סייעו לשיטת הסיווג של לינאוס להתקבע ולהתקבל בקהילה המדעית גם אחרי מותו של לינאוס ב-1778.
במבט לאחור, אין ספק שהטקסונומיה של לינאוס חוללה מהפכה בעולם המחקר הביולוגי. ייעול תהליכי המחקר והשיפור בתקשורת בין המדענים לבין עצמם קידמו את המדע בצעדי ענק. אם יש לנו היום מגוון גדול של תרופות ממקורות ביולוגיים, גידולים חקלאיים שופעים והדברה מוצלחת – הרי שההצלחה הזו רשומה במידה לא מבוטלת גם על שמו של קארל לינאוס. ויש עוד דבר שקרוי על שמו – באופן אולי לא כל כך מפתיע: פרח. הצמח החביב על לינאוס היה צמח שנושא פרחים ורודים קטנים, שקיבל את השם לינאה בוריאליס – על שמו של לינאוס.
בחזרה אל מוזיאון הטבע ואל ד"ר נטע דורצ'ין. הסתובבנו בגלריית החרקים ועברנו ליד תצוגה של זכרים ונקבות של חרקים מאותם מינים: בחלק המקרים, ההבדל בין זכר ונקבה הוא כה אדיר – בגודל, בצורה, בצבעים ומה לא – שאני לעולם לא הייתי מנחש שמדובר באותו מין.
"[רן] כשאת מגלה זכר ונקבה של יצור מסוים, לעיתים אפשר להתבלבל ולהניח שהזכר הוא מין אחד והנקבה היא מין שני?
[נטע] כן, זה קורה הרבה. כדי שטקסונום יידע שזכר מסוים שייך לנקבה מסויימת הוא צריך להכיר את הקבוצה. אם יש מצב שאתה מגדל את החרקים האלה מתוך צמח או מקור המזון שלהם, אז זו פשוט עדות נסיבתית. אם אתה מגדלים זכרים ונקבות מאותו הזמן ואותו המקום אז אתה מניח שהם שייכים אחד לשני. אבל הרבה פעמים יש מצבים שבהם ידוע רק הזכר, ידועה רק הנקבה – ואחרי שנים, מישהו פתאום הצליח לשייך אותם לאותו המין.
[רן] מה שמעלה שאלה מעניינת נוספת. בתוך מין מסוים של חרק, יש ואריאציה גבוהה בין פרטים, או שאפשר לומר שכל הפרטים של אותו המין דומים אחד לשני?
[נטע] איזה שאלות טובות אתה שואל, וואו…
[רן] תודה, זה המקצוע שלי…"
לא חשבתם שאחתוך את הקטע הזה בעריכה, נכון?
"[נטע] אני אקשור את זה לשאלה ששואלים אותנו הרבה: בשביל מה אתם אוספים כל כך הרבה פרטים מאותו מין? למה לא כל מין מיוצג על ידי פרט אחד? זה מתקשר למה שאתה שואל כיוון שיש ואראציה בתוך אותו המין, ואריאציה בצורה. זה יכול להיות שבעונות שונות של השנה הפרטים נראים אחרת, ואריאציה בין זכרים לנקבות, זה יכול להיות ואריאציה בין מלכות ופועלות אם זה חרקים חברתיים, דברים מהסוג הזה. המומחיות של טקסונום היא לבוא ולהגיד – הוא נראה קצת שונה, אבל זה עדיין אותו מין כי הוא במסגרת הואריאציה התוך-מינית.
[רן] עד כמה הגבולות האלה מטושטשים, זה ואריאציה תוך-מינית?
[נטע] זה דורש הכרות של הקבוצה. יש מינים שהם מאד ואריאבילים. יש פתאום…אנחנו קוראים לזה 'מורף': שהצבעים שלה שונים לחלוטין. יש את זה גם בצמחים, דרך אגב: אותו מין של פרח הוא כחול במקום מסוים וכתום במקום אחר. אם אתה מומחה לקבוצה הזו ומכיר אותה, אז אתה יודע שזה אותו מין כי אתה מכיר את הוריאציה התוך מינית. זה בדיוק המומחיות והניסיון של טקסונום: להבדיל בין וריאציות בתוך המין, ולבין הבדלים של מינים שונים."
התשובה הזו מנטע מביאה אותנו אל מה שהיא אולי הבעיה הגדולה ביותר בניסיון לסווג את היצורים החיים למינים שונים. בעיה כל כך עקרונית ומהותית שיש לה אפילו שם: 'בעיית המינים'. מהי בעיית המינים?
'מין', בטקסונומיה של לינאוס, היא היחידה הקטנה ביותר של סיווג. תחשבו על אטומים: אטומים הם לא החלקיק הקטן ביותר בטבע, את זה אנחנו יודעים – אבל עבור הכימאי הממוצע, זה שעוסק בתרכובות ומולקולות, האטום הוא יחידה בסיסית ונוחה לעבודה שממנה מרכיבים מולקולות ושרשראות וגבישים וכל מיני מבנים מורכבים יותר. יש מגוון מסוים של יסודות בטבע, וכל אטום משויך ליסוד מסוים. זה מצוין לכימאים. דמיינו לעצמכם שהכימאי לא סגור על זה אם האטום שאיתו הוא עובד הוא חנקן או מימן. תרכובת יכולה להיות בעלת תכונות שונות לחלוטין אם נוסיף לה מימן במקום חנקן או להיפך. למזלם של הכימאים, החלוקה של האטומים ליסודות היא ברורה ומוחלטת: אטומים לא יכולים להיות "קצת מימן" ו"קצת חנקן". הם או זה או זה. אין באמצע.
זה לא נכון בעולם הטבע. הטקסונומיה של לינאוס מבוססת על שקר: שקר שלפיו ישנה בטבע חלוקה ברורה של יצורים חיים למינים. זה שקר נוח, שלפעמים עושה לנטע דורצ'ין ועמיתיה חיים קלים יותר כשהם צריכים לתקשר זה עם זה – אבל זה עדיין שקר. לינאוס, וכל יתר הטקסונומים שבאו אחריו, כפו הלכה למעשה סדר והיררכיה על מערכת שהיא מטבעה לא מסודרת ולא היררכית. הטבע לא מחלק את הצמחים והחרקים למינים נפרדים; כל אורגניזם ואורגניזם בטבע שונה מעט מזה שלצידו, ואיפה מסמנים את הקו שבו נגמר מין אחד ומתחיל אחר – זו החלטה אנושית ומלאכותית לגמרי. למשל, בין החתול שלי, נאצ'וס, והאויב המר שלו מהרחוב המקביל, בטמן, יש הבדלים: בטמן הוא חתול קטן יותר, והפרווה שלו שחורה יותר. גם בין חתול ביצות שחי בעמק החולה ובין נאצ'וס חתול הבית יש הבדלים בגודל, בצבע וכדומה. מדוע קבעו החוקרים שההבדלים בין נאצ'וס ובטמן לא מספיק משמעותיים כדי להפריד אותם למינים שונים, אבל ההבדלים בין נאצ'וס וחתול הביצות כן משמעותיים? זה החלטה שקצת מזכירה את החלוקה של הקשת לצבעים בודדים – כחול, צהוב, אדום וכולי – למרות שבמציאות, המעבר בין צבע לצבע בקשת הוא הדרגתי מאד וכולל המון גווני ביניים.
במילים אחרות, גם אם האנטמולוגים מצליחים להתגבר על הקשיים המעשיים של הבחנה בין זכר ונקבה, מלכה ופועלות וכו' – עדיין קשה להם מאד לומר בנחרצות שחרק חדש שנתגלה אתמול בשדה הוא חלק ממין קיים או אולי מין חדש לגמרי. זו 'בעיית המינים', והיא חלק בלתי נפרד מחקר הטבע מאז שהגדיר קארל לינאוס את הטקסונומיה שקרויה על שמו. היא עושה לחוקרים חיים קשים כיוון שבלעדי קריטריון ברור ומוסכם לגבי השאלה – 'מה הופך יצור X לחלק ממין Y' – אנחנו מוצאים את עצמו במצב שתיארה קודם ד"ר דורצ'ין, מצב שבו נדרשת מומחיות אדירה וניסיון של המון שנים כדי להצביע על אורגניזם X כלשהו ולומר במידה כלשהי של ביטחון שהוא שייך למין Y. מצב עניינים שכזה נותן יופי של ג'וב סקיוריטי לטקסונומים, אבל הוא לא עוזר להתקדמות מחקרי הטבע.
במרוצת השנים העלו חוקרים רבים הצעות לקריטריונים שיאפשרו הבחנה ברורה בין מינים: עשרות קריטריונים שכאלה, למעשה. למשל, סיווג לפי תכונות – 'מורפולוגיה', בלעז. בשיטה הזו, אנחנו מסווגים יצורים למינים לפי צורתם או ההתנהגות שלהם: אם זה נראה כמו שפן, והולך כמו שפן ומשמיע קולות של שפן – זה בטח שפן. או ארנב. אני אף פעם לא זוכר מי זה מי. אבל הבנתם את הרעיון. כפי שכבר ראינו, הקריטריון הזה מוצלח בחלק מהמקרים, אבל נכשל כשלון חרוץ באחרים: למשל, זכר ונקבה מאותו מין שנראים שונים לגמרי, או מינים שונים שנראים דומה מסיבה כלשהי – למשל, ציפור ועטלף, שלשניהם יש כנפיים אבל האחד הוא יונק והשני בכלל דינוזאור לשעבר.
אז דימיון מורפולוגי הוא קריטריון לא מספיק מוצלח. אז בואו ננסה קריטריון אחר: היכולת להזדווג ולהביא לעולם צאצא פורה. סוסים וחמורים הם מינים נפרדים כי הם אמנם מסוגלים להזדווג זה עם זה אבל הצאצא שלהם – פרד – אינו מסוגל להתרבות. נאצ'וס ובטמן, לעומת זאת, אם הם היו זכר ונקבה – היו יכולים להביא לעולם צאצאים פוריים ולכן הם שייכים לאותו המין. פתרון אלגנטי למדי, נכון?
אבל גם כאן, הקריטריון מצליח בחלק מהמקרים ונכשל באחרים. ראשית, הוא לא תקף על יצורים שמתרבים ברבייה א-מינית, כמו חיידקים. שנית, ישנם יצורים שמסוגלים להזדווג בהצלחה – אבל כמו במקרה של שני בני זוג שהם גם סטודנטים לרפואה, הם אף פעם לא הם נמצאים באותו הזמן ובאותו המקום כדי לעשות את זה בפועל. למשל, יצורים שפעילים בלילה לא יפגשו יצורים שפעילים ביום. אם ניתן להם להזדווג במעבדה, בתנאים אידיאלים הם יצליחו לעשות את זה, אבל בטבע זה לא קורה. ומה לגבי מצב שבו יש לנו שלושה מינים – א', ב' וג' – שבהם א' וב' יכולים להזדווג, וגם ב' וג' יכולים – אבל א' וג' לא יכולים. האם יש לנו כאן שלושה מינים? שניים? שניים וחצי? לא ברור.
קריטריון נוסף, שזוכה לפופולריות בעשורים האחרונים, הוא זה המכונה 'הקריטריון הפילוגנטי' או 'קלדיסטי' (Cladistic). הרעיון כאן הוא לחלק את היצורים לפי אב קדמון משותף. למשל, אנחנו – ההומו ספיינס – והניאנדרטלים התפצלנו מאב קדמון משותף לפני כרבע עד חצי מיליון שנה, והפיצול הזה הוא הסיבה לכך שאנו נחשבים לשני מינים נפרדים.
הגישה הקלדיסטית שמה דגש על ההתמיינות האבולוציונית, ויש לה כמה יתרונות קוסמים שלא ניכנס אליהם כרגע – אבל גם היא, כמו כל הגישות האחרות, לא עובדת בכל המקרים. למשל, למרות הפיצול האבולוציוני בינינו ובין הניאנדרטלים, 2.7 אחוזים מהדנ"א שלי הוא דנ"א ניאנדרטלי – וגם לכל אחד מכם יש קצת דנ"א ניאנדרטלי. המשמעות היא שגם לאחר אותו פיצול לפני חצי מיליון שנה, ההומו ספיאנס והומו ניאנדרטליס עדיין המשיכו להזדווג ולהביא צאצאים לעולם: אנחנו. אז האם אנחנו בכל זאת מינים נפרדים?
עושה רושם, אם כן, שלפחות בעתיד הנראה לעין – אין פתרון קסם שיאפשר לנו חלוקה טקסונומית ברורה וקלה של כל היצורים החיים: לכל חלוקה יש חוזקות וחולשות, וצריך לבחור את הקריטריון המתאים ביותר למצב הספציפי שמולו אנחנו ניצבים. במילים אחרות, אנחנו נמשיך להזדקק למומחים שמסוגלים לעשות את האבחנות הדקות האלה עבורנו. לא אידיאלי, אבל גם לא נורא: הרי זה עובד לא רע כבר שלוש מאות שנים, בערך…
אבל הבעיה היא שבעשרים השנים האחרונות מתחולל שינוי עמוק במחקר הביולוגי, שינוי שמאיים על המבנה השברירי-יחסית של הטקסונומיה של לינאוס: ריצוף גנטי.
"[נטע] במקרים קשים, אני מסתכלת על היצור ואני רואה שהוא מאד דומה למשהו שאני מכירה כבר, או שאני מכירה את הסוג הזה ואני יודעת שהמינים בו נראים תמיד מאד דומים וקשה למצוא פה תכונות מורפולוגיות [מבדילות]. במ קרה הזה, אני הולכת למולקולריה. יש גנים שמקובל לעבוד איתם כי ידוע שהם אינפורמטיביים: אם אתה משווה את הגן הזה בין מינים, אתה מקבל את הואריאציה. יש גנים ספציפיים שמקובל לעבוד איתם ברמות שונות: אם אני רוצה לדעת ברמת המשפחה, אני אשתמש בגנים מסויימים, ואם זה ברמת המין או האוכלוסיה – בגנים אחרים.
מה שעושים תכל'ס, במעבדה, זה לוקחים את היצור הוא הוא גדול מספיק ומקריבים רגל, בוא נגיד. אם הוא לא גדול מספיק – לוקחים את כולו. טוחנים אותו, מכניסים אותו לתוך תמיסות מסוימות, מפיקים את החומר הגנטי ומרצפים את הגנים.
[רן] כמה זמן את בתחום?
[נטע] גמרתי את הדוקטורט שלי באוני' תל אביב ב-2003.
[רן] אז הספקת לראות במהלך הקריירה שלך את הפריחה בתחום הריצוף הגנטי?
[נטע] בדוקטורט שלי כבר יישמתי את זה, זה היה כמה שנים בפרקטיקה. זה היה אז דבר חדש ורציתי להתנסות בזה כבר בדוקטורט. היום זה חלק כמעט שגרתי בעבודה שלנו.
[רן] עד כמה השפיע הזמינות של הריצוף הגנטי על עולם הטקסונומיה?
[נטע] השפעה גדולה מאד, בעיקר בכמה תחומים. בקבוצות קשות, כמו שאמרתי קודם: סוג מאד גדול: 300 מינים או 400 מינים והם כולם דומים מאד אחד לשני מבחינה מורפולוגית – אז הכלי הגנטי פה הוא כלי מאד חזק כי הוא מאפשר לי להפריד בין המינים. לראות דברים שאני לא רואה במורפולוגיה. מה שנקרא, 'מינים נסתרים'. אני מסתכלת על היצורים האלה והם נראים לי אותו דבר, ואז אני מרצפת אותם ורואה שזה שלושה מינים ולא מין אחד. או עשרה מינים! גם זה דבר שקורה, וקורה כל הזמן. קבוצות של מינים שנחשבו פעם למין אחד, ומסתבר שזו בעצם קבוצה של מינים ש נפרדו אחד מהשני רק לאחרונה ולכן הם מאד דומים אחד לשני. אז זה כלי חזק מאד כדי לתת הערכה מאד מדויקת של כמה מינים קיימים בכלל באזור מסוים או בבית גידול מסוים. זה כלי מאד חזק.
[רן] זה נכון להגיד שבגלל הזמינות של הריצוף הגנטי קיבלנו פתאום עושר אדיר של מינים שלא היינו מודעים אליהם קודם?
[נטע] כן, בהחלט.
[רן] באיזה קנה מידה אנחנו מדברים: פי 2, או באחוזים בודדים?
[נטע] לא, לא. אנחנו מדברים על פי עשרה עד פי מאה. זה תלוי בקבוצות ובאיזורים. יש פרויקט גדול שפורסם לפני כמה שנים מקנדה: מיפו את הפאונה של החרקים של קנדה וריצפו אותם, וגילו לפחות פי עשרה [יותר מינים] ממה שחשבו שיש שם."
בעשרים השנים האחרונות הפך הריצוף הגנטי מטכנולוגיה איזוטרית ויקרה שרק למעט חוקרים הייתה גישה אליה – לכלי מחקר זמין, נוח וכמעט טריוויאלי: כפי שאמרה ד"ר דורצ'ין בעצמה – חלק כמעט שגרתי מהעבודה. עובדה זו גורמת לכך שמספר המינים הביולוגים החדשים המתגלים בכל שנה זינק באופן דרמטי בעשורים האחרונים. ולמספר הזה יש עוד הרבה מקום לצמוח. המדע מכיר היום כ- 1.78 מיליון מינים של יצורים חיים, אבל על פי ההערכות ישנם עוד שלושה עד שלושים מיליון מינים שעדיין לא נתגלו. למספר הזה יש להוסיף את העובדה שכל היצורים החיים כיום הם בסך הכל אחוז אחד מתוך כלל היצורים החיים שאי פעם התקיימו בעולמנו, וגם את המינים הנכחדים הללו יש למיין ולסווג… מדובר על מאות מיליוני מינים, אולי מיליארדים.
כל העושר האדיר הזה מטיל עומס כבד על שייטת הסיווג שהגה לינאוס לפני כמאתיים וחמישים שנים – עומס שמזכיר לי, במידה מסוימת, את אותו עומס שחוו חוקרי הטבע בתקופתו של לינאוס כשמגלי העולם גילו אלפי מינים חדשים במסעותיהם סביב הגלובוס. אז, בזמנו, העושר החדש של מינים היה הגורם שדחף ודרבן את החוקרים לחפש ולאמץ שיטות סיווג חדשות. האם הפריחה שמביאה איתה מהפכת הגנטיקה תביא למהפכה מקבילה גם בטקסונומיה הביולוגית? מי יודע, אולי ברגע זה ישנו אי שם ילד חובב טבע, שמתלהב מחרק חדש שמצא בגינה או מפרח צבעוני במיוחד – ובמוחו הצעיר מתבשל רעיון גאוני שיזניק את הטקסונומיה הביולוגית אל המאה העשרים ואחת.
https://soundcloud.com/paulsop/horror
https://www.youtube.com/watch?v=tw2b1igHUGs
https://www.youtube.com/watch?v=ejzXM_lJY2M
https://soundcloud.com/stevenobrien/dream
https://soundcloud.com/morality_leach/in-tension
ביבליוגרפיה ומקורות
https://davesgarden.com/guides/articles/view/2051
http://www.atbi.eu/summerschool/files/summerschool/Manktelow_Syllabus.pdf
https://basicbiology.net/biology-101/taxonomy/
https://theconversation.com/explainer-what-is-biological-classification-10691
https://www.youtube.com/watch?v=6m6VohamMP4
https://www.linnean.org/learning/who-was-linnaeus
https://www.uu.se/en/about-uu/history/Carl+Linnaeus/
http://linnaeus.c18.net/Doc/lbio.php
https://www.smithsonianmag.com/science-nature/organization-man-151908042/
https://www.nytimes.com/2017/05/16/travel/carl-linnaeus-swedish-botanist-in-lapland.html
https://web.archive.org/web/20110717202527/
http://www.linnean.org/fileadmin/images/Linnean/Special_Issue_8_-_The_Linneaen_Legacy.pdf
Podcast (bizpod): Download
דן פרופר מנ"כל אסם ונשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, מספר על מאחורי הקלעים של המחאה החברתית, מכירת אסם לענקית המזון נסטלה (Nestlé), כיצד ויתר על דוקטורט בכמיה לטובת העסקים? ומדוע לעולם לא יעסיק את ילדיו בחברה?
האזנה נעימה!
חגי.
Podcast (osimpolitica): Download
י
פרשת ריטמן מסעירה את המשטרה ואת התקשורת בשנים האחרונות, אבל הציבור הלך לאיבוד איפה־שהוא בדרך. היום נעשה סדר בפרשה ונבין איך היא נולדה, מדוע היא מאיימת על מעמד המפכ״ל ואיך משתמשמים בה הפוליטיקאים כדי לטעון שחקירות ראש הממשלה מוטות ומונעות מנקמה של החוקרים.
הדס שטייף כתבת הפלילים של גלי צה"ל תלווה את הפרק. גיא פלג כתב הפלילים של חברת החדשות בהופעת אורח.
האזנה נעימה!
דפנה.
דפנה: שלום לכם, אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה. גם אם תעצרו את האזרח הממוצע ותכניסו אותו לתא עינויים, אני לא בטוחה שהוא יצליח להסביר לכם מה קרה בפרשת הרפז. זוכרים את הפרשה הזו? מי היה שם נגד מי ולמה הקדשנו לזה מאות אייטמים בחדשות. כזו היא גם פרשת ריטמן שבה נעסוק היום. היא מלווה אותנו כבר כמה שנים וצפה בהקשרים שונים. החל מ-me2 דרך הארכת כהונת המפכ"ל ולאחרונה גם בחקירות ראש הממשלה.
היום ננסה לעשות סוף סוף סדר בפרשה הזאת ולבסוף גם נראה איך הפוליטיקאים ניסו להתלבש עליה בספין מופרך במיוחד כדי לטעון כי חקירת ראש הממשלה מוטה. בהמשך הפרק יצטרף אלינו גיא פלג, כתב חברת החדשות ותלווה אותו הדס שטייף כתבת הפלילים הותיקה של גלי צה"ל. שלום הדס.
הדס: שלום דפנה.
דפנה: גם גודל הדמעות של הרבה נשים סובלות מהטרדות מיניות. אגב אנחנו היינו בגלצ, כשאני הייתי לפני 15 שנה. כבר אז היית ככה מנטורית מובילה בתחנה.
והיום אנחנו ביחד בעניין הזה. ותגידי לי את מאיפה כדאי להתחיל. באיזה נקודת זמן.
הדס: אני הייתי מתחילה מההתחלה. ומההתחלה בואי נלך לתקופה שבה יוחנן דנינו מכהן כמפכל המשטרה.
דפנה: 2010-2011 מתי אנחנו בערך.
הדס: עד 2015 בערך. זאת התקופה. וכשיוחנן דנינו מפכ"ל הוא חורט על דגלו להעיף ממשטרת ישראל את כל מי שסרח בנושא עבירות מין. אז בארץ היתה התקופה של ענישה ברף הציבורי והוא החליט – הרבה מאוד קצינים סרחו במשך השנים. והוא החליט שהוא לא עושה חשבון, ומעיף אותם אחד אחד. חלקם אגב עמדו לדין משמעתי, חלקם אפילו לא עמדו לדין. דובר על עבירות שחל עליהם חוק ההתיישנות. זאת אומרת הוא – ברוח התקופה הוא פעל. וראה איזה פלא – ובאותה תקופה במשטרת ישראל משרת קצין בשם תת ניצב גיא ניר. הקצין הזה הוא מפקד יחידת המודיעין של משטרת ישראל. שימי לב – כשמה כן היא – יחידה סודית.
דפנה: יחידה חשובה מאוד.
הדס: מאוד חשובה. גיא ניר – מגיעות נגדו תלונות. יותר נכון מגיעים מכתבים אנונימיים למח"ש ולמפכ"ל המשטרה ובהם נאמר שהאיש מקיים מערכת יחסים אסורה עם העוזרת שלו. לא רק שהוא מקיים מערכת יחסים אסורה אלא שהוא גם מנצל את זמן העבודה. הוא לא נמצא בעבודה. יחד איתה הוא נמצא במקומות שונים. באמת – מכתבים מפורטים, עם לכאורה חומר ראיות.
דפנה: ולפי הראיות – גם לה הייתה השפעה מוגזמת, מופרזת שהשפיעה על ההתנהלות ביחידה.
הדס: בדיוק. היא שלטה ביחידה, ובעצם על פיה ישק דבר וגם באותה העת, קצינים בכירים בסגל הפיקוד הבכיר של המשטרה רואים אותה יושבת כמעט בכל ישיבות הספק ומביעים תמיהה – למה היא צריכה לשבת שם. ולמרבה הפלא יוחנן דנינו לא עושה דבר וחצי דבר. לא נגדו, לא נגדה. המכתבים מגיעים למח"ש. וברגע שהמכתבים מגיעים למח"ש, מח"ש אמורה לפתוח בבדיקה. וראה איזה פלא שוב – מח"ש לא פותחת בבדיקה. יוחנן דנינו לא עושה דבר וחצי דבר. ובעת ההיא קורא דבר מוזר. חורף. קר. אדון גיא ניר משגר הודעת ווטסאפ לאהובתו והוא אומר לה כך – 'ביום חורף זה אהובתי, איך את בחדר שלנו מתכרבלת מתחת לשמיכות?' משהו בסוג הזה.
דפנה: 'קן האוהבים שלנו'.
הדס: 'קן האוהבים שלנו', אלא מה – למרבה
דפנה: זאת לא הייתה אישתו, מהצד השני של הסמס.
הדס: לא, זו היתה אהובתו. אלא מה – במקום לשגר את זה אליה, הוא שלח את זה בטעות לקבוצה של סגל הפיקוד הבכיר במשטרה. וככה ההודעה האינטמית הזאתי, עושה את דרכה לכולם כולל למפכ"ל המשטרה, כי גם הוא חלק מהקבוצה הזאתי. ושוב תדהמה. כשכולנו יודעים – כשאני אומרת כולנו – גם העיתונאים ידעו. כי זה מיד עבר גם אלינו, זה היה באמת, דבר..
דפנה: פדיחה בקנה מידה ענק מה שנקרא.
הדס: דבר לא..
דפנה: מהדברים ש.. מהסיוטים שחוזרים אליך בלילה – שאולי בטעות שלחת
הדס: שגם אי אפשר לאחוז בזנב של זה ולמשוך את זה בחזרה כי זה בלתי אפשרי.
דפנה: היום כבר אפשר לעשות delete בWhatsapp
הדס: זאת הסיבה כנראה. זאת הסיבה. בדיוק הדברים האלה.
דפנה: בסוף נגלה, שעל שמו של אותו גיא ניר – אותו תיקון בווטסאפ.
הדס: אולי. והזמן חולף ויוחנן דנינו עוזב את משטרת ישראל. אוקי. והנה באחד הימים מטלפנת ראש אגף משאבי אנוש במשטרה – ניצב גילה גזיאל למח"ש. ושואלת – 'היי, מה קורה עם המכתבים נגד..'
דפנה: מכתבי התלונה על אותן בני זוג.
הדס: '… נגד גיא ניר – הוא עדיין מפקד ביחידת המודיעין, ואומרים לה במח"ש, מנהל מח"ש אומר לה – מצטערים מאוד, אבל יוחנן דנינו המפכ"ל, סגר עם היועץ המשפטי לממשלה או עם פרקליט המדינה, לדעתי עם פרקליט המדינה. שהוא ממנה קצין בודק. זאת אומרת – לא מח"ש תטפל בזה, אלא…
דפנה: נו.. אז היה קצין בודק, צדקתי.
הדס: לא, טעית. כי יוחנן דנינו לא מינה קצין בודק. הוא התחייב למנות קצין בודק, אבל הוא לא מינה קצין בודק.
דפנה: אני יודעת שקראתי דוח של קצין בודק, אז בסוף זה הגיע. תמתינו בסבלנות.
הדס: בדיוק. אז ברגע כשמבינה את זה ראש אמ"ש (אגף משאבי אנוש) היא פונה למפכ"ל המכהן. ממלא מקום, שהוא ניצב בנצי סאו, אומרת לו – תקשיב, אין קצין בודק. יוחנן דנינו לא מינה קצין בודק. ולכן מי שממנה קצין בודק, ויש קצין בודק בשלב הזה הוא בנצי סאו. וקצין בודק מתחיל לטפל בזה. בראש הקצין בודק עומד ניצב דוד ביטן שהוא היום מפקד מחוז תל אביב.
דפנה: דוד ביטן? או שאני דמיינתי?
הדס: דוד ביטן, לא דמיינת, דוד ביטן, כן כן.יש לנו הרבה 'דוד'ים והרבה 'ביטן'ים. במקרה הזה – הוא לא נפל בו רבב והוא מפקד מחוז תל אביב.
דפנה: ואנחנו בכל זאת מדברים, רק כדי למקם את עצמנו בתחילת.. זאת אומרת בין.. בטווח שבין 2010 ל2015 זה הרי סיפור מתמשך.
הדס: בדיוק, אבל הקצין בודק ממונה ב2015. ואז הקצין בודק עושה עבודה והוא מגלה שורה של דברים שכל סרט צהוב או סרט הוליוודי יכול למלא אולמות. הוא מגלה שאדון גיא ניר, יחד עם אהובתו שהיא העוזרת שלו, משמע – יחסי מרות, מסתובבים בצימרים. מסתובבים אצלה בדירה. מסתובבים בכל מקום, בטענה שזה לצורך עבודה.
דפנה: שוב, הוא גם סידר לה אוטו מהעבודה.
הדס: מינה אנשים על פי רצונה, כל ההתנהלות היא על פיה ישק דבר. כך זה נראה.
דפנה: דו"ח חמור מאוד.
הדס: קראת אותו?
דפנה: כן.
הדס: מפורט מאוד. כולל ממש שעות וימים ואיך אפשר לגלות את זה? במכוניות של המשטרה יש מה שנקרא.. יש קופסה שחורה ויש קופסא ירוקה. למכוניות של המשטרה יש קופסה ירוקה בקופסא הזאתי מתועד בדיוק איפה היית באיזו שעה. כמו שעושים איכון טלפוני ואפשר לדעת באיזה שעה מי היה עם מי. סתם, נזכיר למשל.
דפנה: איך גילו את בוכריס?
הדס: את בוכריס גילו באיכון טלפוני שלו ושלה וגילו שהם באותו מקום. עשו פה אותו דבר בקופסה הירוקה. גילו שבימים כאלה – ששניהם החתימו כרטיסים ולכאורה היו בעבודה. הם לא היו בעבודה, שניהם היו ביחד בצימר באזור ירושלים, בצימר בצפון, בכל מיני מקומות אחרים. וכל זה נארז לאריזה שנקראת דו"ח הקצין הבודק. וזה מונח באחד הימים על שולחנו של גיא ניר ואהובתו. אומר נא רבותי הקצין הבודק – 'חמור מאוד' ממה שאנחנו מגלים זה עובר למח"ש, 'אתם תצטרכו להגיב, תצפו לזה שתזומנו לחקירה ולא בטוח שתוכלו להמשיך בתפקידכם'. שלושה ימים אחר כך, עדיין אלשיך רק נכנס לתפקידו. אם אני זוכרת באותן זמנים טוב. הם.. מתקבלת תלונה נגד רוני ריטמן נגד ראש להב 433.
דפנה: שאני מבינה לפי מה שקראתי באינסוף ניירות בעניין הזה שעוד לפני זה, גיא ניר – ראש חטיבת המודיעין במשטרה, התלונן – במח"ש רקמו נגדו.. זממו נגדו איזה קנוניה, איזה שהוא אי סדרים וכדומה והוא גם אומר שאם יפנו לאותה בחורה היא תוכל לספר על הטרדות מיניות של ריטמן. זאת אומרת משהו משולב של שניהם, לא רק שלה.
הדס: נכון, אז היא אכן מגיעה למח"ש. זה קורה בדיוק שלושה ימים אחרי שהם מקבלים את הדו"ח ומבינים כמה הדו"ח הזה חמור נגדם. וכשהיא מגיעה למח"ש היא יצאה מהאולם, הוא יצאה אחריה, אחז בידה וניסה לנשקה בהזדמנות אחרת הוא אמר לה – 'תזיזי את התחת שלך ותרקדי'. כל זה חמש וחצי שנים קודם לכן. עכשיו אני רוצה לעשות פאוזה.
דפנה: היו גם עוד כל מיני הערות, בסגנון לא ראוי
הדס: סקסיסטיות, אבל אין זה העיקר.
דפנה: אוקי אז לפני שממשיכים בואי נסתכל על דברים מזווית נוספת. יש שרואים באותו דו"ח קצין בודק ניסיון חיסול של גיא ניר ושל צ'. על לא עוול בכפם. לפי אותה שיטה – הסיבה שהתלונות האנונימיות לא נחקרו בתקופה כל כך ארוכה, היא שלא היה בהן ממש. ורק כשלמישהו היה אינטרס לחסל את אותו גיא ניר, פתאום התלונות נשלפו מן האוב ונחקרו במרץ רב על ידי דוד ביטן שכמובן – יש שרואים בו חלק בלתי נפרד מאותה צמרת משטרתית שלא בדיוק אהבה את גיא ניר. לפי תחקיר שפרסם לאחרונה קלמן ליבסקינד, הזרעים לסכסוך בין גיא ניר לבין ריטמן ניתרו עוד בימים שתת ניצב גיא ניר פיקד על יחידת אתגר – שעסקה באיתור ותפיסת גנבי רכב, שם הוא התלונן נגד אשתו של ריטמן – רב פקד מיכל ריטמן שהיא מעשנת, מאחרת, מסתובבת בלבוש לא הולם וכדומה, אף שהזהירו אותו לא להיכנס לעניין הזה. ניר גם טען בהמשך שמחרימים אותו על רקע המאבק שלו בתיקון ליקויים במשטרה. ולפי התחקיר הזה שפרסם קלמן ליבסקינד, כל ניסיון הקצין בודק היה מעין ניסיון חיסול לגיא ניר ולצ'. ניסו להעיף אותם מהנוף, הם TroubleMakerים שכל הזמן ניסו לעשות שינויים לא רציניים. ואותו קצין בודק הוא דו"ח במרכאות – תפור, שהושקעו בו מאמצים משטרתיים לא פרופורציוניים אז זה כאמור מהממצאים של התחקיר של קלמן ליבסקינד. אז אם אנחנו חוזרים לאיפה שאנחנו נמצאים – גיא ניר נחשף למסקנות הדוח נגדו, ואז הוא מגיש תלונה מפורטת נגד ריטמן. כולל המידע על ההטרדה המינית שעברה צ'.
הדס: אני רוצה לעשות פה פאוזה. ולומר כך – אני לא מתכוונת להיכנס – 'היה או לא היה'. אני לא יודעת, זאת עדות מול עדות. מבחינתי אני – 'היה – וגם יכול להיות שלא היה'.
דפנה: היא הביאה אגב – רק מבחינת זה, ראיתי כבר בדוח של בג"צ, היא הביאה כן, בחורה שהיא סיפרה לה בזמן אמת וגם אמרה שהיא ראתה חלק מהתקרית.
הדס: אני מגיעה לזה, כי זה חשוב את מי שהיא הביאה. היא מביאה שלושה עדים. ראשונה היא מביאה שתי קצינות – חברות שלה מהיחידה שאומרות שהן אכן היו, ראו את האירוע. מה זה ראו את האירוע? הן ישבו במכונית מחוץ למועדון. ירד גשם. והיא קר. בכלל הגשם פה והקור משחק משחק מאוד חשוב בסיפור הזה אם את שמה לב. והן ראו אותה יוצאת והן ראו את רוני ריטמן יוצא אחריה והם ראו משהו במעורפל. הן לא שמעו. עכשיו – שואל החוקר, רגע, – (הדס מקריאה תחקור של חוקר)
חוקר: 'ירד גשם?'
קצינות: "נכון'
חוקר: 'היה קר?'
קצינות: 'כן'
חוקר: 'ישבתם במכונית?'
קצינות: 'כן'
חוקר: 'זה היה 20 מטר אולי קצת יותר מהכניסה למועדון?'
קצינות: "נכון'
חוקר: 'אז אם ישבתן באוטו, מן הסתם היה אדים באוטו'
קצינות: 'נכון'
חוקר: 'אז איך ראיתן?'
זאת אומרת, היתה בעיה עם העדות שלהן.
דפנה: כי בג"צ, כן אחת מהעדות אומר שצריך לקחת אותה ברצינות כי היא לא נגועה ולא תלויה. היא לא ראתה את הנשיקה היא ראתה רק שהוא אוחז לה ביד.
הדס: ועדיין היתה בעיה, כי היו עדים באוטו. אבל נניח לשיטתך זה בסדר.
דפנה: שוב, אמרנו גם, אנחנו לא שופטים. יתכן שזה מה שהיה. זה אגב לגמרי יכול להיות ש..
הדס: הוא גם אגב לא מכחיש את זה שהוא נגע בידה, זאת אומרת גם צריך להגיד – הוא מודה שהוא אחז בידה, הוא מכחיש את עניין הנשיקה, תכף נגיע גם לזה.
דפנה: והוא גם הוא מודה שיש לו שפה מלוכלכת נאמר זאת כך. הוא אומר ככה מדברים אנשים בריאים בנפשם. גם זה היה במהלך אחד הגלגולים. אבל אוקי, בואי נסביר, נמשיך הלאה, יש פה תלונה..
הדס: העד השני כמובן, זה גיא ניר, שעדותו נפסלת כי הוא בעל עניין. העד השלישי הרא פלא – הפתעה הגברת מביאה הקלטה, הקלטת סתר שהיא עשתה, ומי נשמע בהקלטה? מפכ"ל המשטרה בעבר יוחנן דנינו, והוא לא סתם נשמע בהקלטה, מדובר בשיחת טלפון בינה ובינו רק להזכירך – הוא רב ניצב, היא רב פקד. והוא מעדכן אותה.
דפנה: שבואי תנסי להסביר למי שלא בקיא ב..
הדס: זה כאילו ראש הממשלה
דפנה: זה כמו.. לא טוראי.. סגן
הדס: סרן, סרן עם אלוף.
דפנה: אוקי.. משהו כזה.
הדס: והיא נשמעת בהקלטה אומרת לו – איך אתה מעז למנות את רוני ריטמן לתפקיד, אתה יודע שהוא לא ראוי. ובהקלטה אומר לה – נשמע יוחנן דנינו, אומר ל – , תעזבי, תראי לא הייתה לי ברירה'. זאת אומרת – הוא מסביר לה.
דפנה: אני רוצה שתחזרי עוד רגע אחורה הדס, מה בכל זאת בינה לבין ריטמן? מה הקשר שלו לאותה בדיקה שהתנהלה בין גיא ניר לבינה – מה בכלל ההיררכיה ביניהם.
הדס: הוא אחד העדים.
דפנה: הוא אחד המכלולים של החקירה הזו, הוא אחד המתלוננים נגדה, בוא ננסה להבין קצת יותר טוב את הקשר ביניהם.
הדס: הוא אחד העדים. אף אחד לא התלונן. התלונות היו תלונות אנונימיות. אבל עדיין מתייחסים לתלונות אנונימיות בעת ההיא. והתלונות היו מאוד ממשיות וסגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל, הניצבים ראו את ההתנהלות הזו, כי כמו שאמרתי לך, גיא ניר הביא אותה לישיבות הספק הסגורות, וניצבים התלוננו על זה. זאת אומרת שהכל היה גלוי. עכשיו, בין כל העדים, אם תסתכלי ב'קצין בודק' בין כל העדים, הופיע רוני ריטמן.
דפנה: שהוא מעליהם, מה תפקידו בכוח באותם ימים?
הדס: הוא מעליהם, הוא ראש להב 433. יחידת המודיעין של משטרת ישראל, היא חלק מאגף החקירות, היא חלק מאגף החקירות. היא חלק מלהב 433 בעקיפין בסופו של דבר.
דפנה: הוא הבוס שלהם, אפשר לומר?
הדס: לא, הוא לא הבוס שלהם. מי שהבוס שלהם הוא מפקד יחידת החקירות.
דפנה: אבל הוא כן, כמובן, מעליהם בהיררכיה.
הדס: כן, הוא צריך אותם, זאת אומרת, להב 433 נסמכת לא מעט על יחידת המודיעין. יש הלימה בעבודה בינהם.
דפנה: ברור, והם יודעים שהוא אחד העדים נגדם.
הדס: ברור, ברור לגמרי, אז הוא גם אחד העדים, ואז כמובן יש פה עניין של לכאורה קנוניה, אבל בואי ככה נלך קצת ברצף כדי לא לבלבל את המאזינים. אז נאמר – אנחנו מגיעים כרגע לעדות של יוחנן דנינו. ויוחנן דנינו לפני שהוא מגיע להעיד היא מביאה את הקלטת ובקלטת הוא נשמע משוחח איתה ואומר לה – 'תניחי לזה'. והוא עוד מוסיף ואומר – 'אין לי ברירה. אין לי ברירה אלא למנות את רוני ריטמן. אין לי מישהו אחר'. בזנב של ההקלטה הזאתי, בזנב, יש דברים נוספים. הדברים הנוספים זה שהוא בעצם קובע איתה פגישה. כדי להסביר לה, ולא דרך הטלפון למה רוני ריטמן. והדבר הזה מדליק נורות אדומות. מה מערכת היחסים ביניהם? אז הוא מגיע להעיד? מתי שמעת מפכ"ל שמגיע להעיד על.. זה כמעט ולא קורה. והוא מודה שיש לו יחסים מאוד מאוד קרובים עם אותה קצינה. מה טיב היחסים הקרובים?
דפנה: אין לדעת
הדס: אנחנו לא יודעים.
דפנה: אין לדעת
הדס: אבל הוא מודה שיש יחסים מאוד מאוד קרובים. נשאלת השאלה – האם בגלל היחסים המאוד מאוד מאוד מאוד מאוד קרובים, לא הקמת קצין בודק? האם זו הסיבה שמשכת את הטיפול בזה ממח"ש. לא יודעים. בכל מקרה גם לא ניתן לעשות נגדו דבר וחצי דבר כי הוא פרש מהמשטרה.
דפנה: ובכל מקרה, אנחנו נמצאים בסיטואציה שהחומר הועבר למח"ש – יש גם מפכל חדש. מה קורה מאותה נקודה? מה עולה בגורל העניין הזה?
הדס: עד לרגע שיש תלונה נגד רוני ריטמן על הטרדה מינית. צריך לטפל. אין מה לעשות. והוא נקרא על ידי מח"ש בהלם. מכחיש כמובן את הטענות. ויוצא לחופשה כפויה בשלב הזה, עד לבירור הטענות. כמו שצריך. כך צריך להיות. נבדקת התלונה, מח"ש קובעת שיש מקום כן להעמיד אותו לדין. למה? אולי בגלל העדות של יוחנן דנינו שידע. כנראה יש
דפנה: יש על זה צבר
הדס: יש, כן, אלא מה?
דפנה: צריך להעביר לבדיקה, זה הרי לא אומר הרשעה, צריך להמשיך לבדוק.
הדס: בדיוק. ואז מי שממונה למפכ"ל המשטרה זה רוני אלשיך. הוא ממונה. הוא בלי ראש להב 433. היחידה הכי חשובה במשטרת ישראל. יחידת העילית. והוא רוצה לבדוק עם רוני ריטמן בטרם מינוי של מישהו חדש. מבקש את תיקי החקירה אליו. זאת אומרת – את התיקים של מח"ש. וכשהוא בודק את התיקים, בל נשכח, שאלשיך הוא בא מהשבכ והוא מומחה לבדיקות פוליגרף. והוא מוציא את בדיקות הפוליגרף. נזכיר שהוא במהלך החקירה של רוני ריטמן, הוא הלך לפוליגרף והיא הלכה לפוליגרף.
דפנה: פרטי
הדס: כן. שניהם יצאו דוברי אמת. בבדיקות הפוליגרף. אלא שאת משפשפת בשאלות, את יודעת, בדיקות פוליגףר זה עניין של שאלות. את מגלה שהיא בשאלות שלה, ממה שאני מבינה לפחות. לא נשאלה שאלות ענייניות בעניין ההטרדה המינית. אלא שאלות מעטפת אנחנו קוראים לזה. ואילו רוני ריטמן נשאל קצת יותר לעניין ההטרדה המינית.
דפנה: אבל גם לא בצורה, בג"צ לפחות קובע שאי אפשר היה להסתמך הסמכות כל כך משמעותית על הפוליגרף.
הדס: בואי נאמר ככה, בשביל להיות נכונים ואמיתיים והוגנים בעצם, שתי בדיקות הפוליגרף אינן מספקות לא לכאן ולא לכאן. הוא מחזיר את רוני ריטמן ומרגע זה בעצם חל המשבר.
—- הפסקה —-
דפנה: אז בואי רגע נתקדם לעתירה של בג"צ. הרי בסופו של דבר אלשיך מחליט להשאיר את רוני ריטמן במשטרה, והדבר הזה לא עובר בשקט. אותה בחורה עותרת לבג"צ כדי שתסביר המשטרה, תתכבד ותסביר מדוע השאירה אותו אחרי שהיא התלוננה ואם נעשה מספיק כדי לטפל בעניין הזה ובג"צ נותן פסיקה מפותלת. זאת אומרת – מצד אחד הוא אומר שאלשיך לא נסמך על מספיק ראיות כשהחליט להשאיר אותו, מצד שני הוא אומר זה במסכות של אלשיך אז אני לא מתערב. אני מותיר לו לשקול מחדש את העניין.
הדס: אז בואי נשאל מה המשמעות של בג"צ. האם בג"צ בעצם חוקר הכל מחדש ובודק? לא. הוא מסתמך על כל מיני דברים. לא האם הוא נכנס לעומק, לעובי הקורה? גם לא. הוא מסתמך על כמה דברים שהם באמת נראים על פניו קצת בעייתים. אז מה אמר בג"צ, ואני מצדיקה אותו – שאלשיך היה צריך לנקוט איזה שהוא צעד. זאת אומרת – אזהרה, כי מספיק שנמצא, אם הוא מודה נגעתי ביד, אז יש סבירות שיש אמת מה בדבריה. זה עדיין לא מגיע לרף המאוד מאוד, אבל עדיין.
דפנה: אגב, מה נגמר עם אותה תלונה במח"ש? נסגרה.
הדס: כן, נסגרה התלונה כי, שמעי בואי נעשה – עזבי מח"ש, למה לנו? בואי נלך לרחוב. כמה תיקים חמורים מאוד של מעשים מגונים וניסיון אונס המשטרה סוגרת? יום-יום. בכמויות. אף אחד לא מקים צעקה. חוץ ממני.
דפנה:כי זה מילה מול מילה בדרך כלל.
הדס: בדיוק, זו בעיה, ומדובר על תיקים, לא מדובר על הטרדה מינית של מישהו אחז בידה ואפילו ניסה לנשק אותך. נגיד על פי מה שהיא טוענת, נגיד והיה. ולפני חמש וחצי שנים שחוק ההתיישנות בכלל מזמן כבר עבר.
דפנה: כמה זמן התיישנות היום להטרדה מינית?
הדס: חמש שנים. זאת אומרת, את רואה פה – על מי אתם באים בתלונות? משטרת ישראל סוגרת. אם רוצים להגיד – לנגח, יום-יום, יום-יום אין-סוף תיקים, קשים וחמורים פי מאה מהתיק הזה.
דפנה: פשוט כי זה שאלה של ראיות. זה מה שאת אומרת.
הדס: שאלה של ראיות, שאלה של עדות מול עדות. בדרך כלל עדות מול עדות. וגם התיישנות. יש לזה המון המון מרכיבים.
דפנה: למה זה נסגר?
הדס: פה בג"צ, קובע מה שקובע, ונהיה בלאגן גדול. בעוד שבשטח, יש אלפי נשים וגברים שנפגעו ונפגעו קשה ואף אחד לא צועק פה את הצעקה שלהם
דפנה: נכון, למרות שבג"צ בסך הכל אמר – אני מבקש לבדוק את זה מחדש כי – הוא פרט שורה של דברים שאולי היה צריך לשקול יותר ברצינות.
הדס: והוא מדבר על אמירה. אז נאמרה אמירה. ננזף רוני ריטמן. ובעצם הוא גם עוזב את תפקידו. הוא מגיע לפרקו, הוא סיים את תפקידו והוא עוזב. ושימי לב מה קורה. מרפים ממנו.
דפנה: רגע, אלשיך הזיז אותו מתפקידו? לא
הדס: לא, לא, הוא הגיע לפרקו. הוא סיים.
דפנה: מתי הוא סיים? לא מזמן
הדס: ממש בימים אלה הוא סיים את תפקידו.
דפנה: ואז חשבו למנות אותו לתפקיד בארצות הברית וגם זה לא..
הדס: הוא מעבר לקדנציה שלו. עכשיו תראי, בואי נשים את הכל על השולחן. רוני ריטמן בעצם שמו נפגע ובענק, לא יעזור כלום. רוני ריטמן חקירות ראש ממשלה, לא חקירות ראש ממשלה, ותכף נגע בזה. הוא יתפס בציבור כמטריד מינית. אני חושבת שזה עונש מאוד כבד. לא פשוט בכלל. היא – נתפסת כמנצחת בהיבט הזה שהיא גמרה לזה שהוא ינזף, ובעצם גרמה לשם שלו להיות שם רע. מה עוד?
דפנה: אז לפני שנדבר על הספינים הפוליטיים שעושים סביב הפרשה הזו. רצינו לשמוע עוד קול, הרי בסופו של דבר זה סיפור וכל אחד שם את הדגש שלו על משהו אחר. אז התקשרתי לעמיתי גיא פלג, כתב המשפט של חברת החדשות, כמובן שעל הפרטים עצמם אין מחלוקת, אבל הוא מסתכל על זה קצת אחרת. מבחינתו של גיא המתלוננת היא אשת מקצוע מצוינת בתוך המשטרה, עם תרומה משמעותית לארגון הזה. ומאחר שגם הביאה עדה בלתי תלויה, שהיא לא חברה שלה. לא היתה שום סיבה להתנער ממנה. הכל לדבריו – פוליטיקה.
גיא: הייתה כאן הטרדה מינית, שוב, קשה לומר הטרדה מינית, כשהיועץ המשפטי החליט לסגור את התיק. אבל היתה כאן התנהלות נגיד – בעייתית בהיבט המיני. ומה שאני חושב שקרה זה שבדיוק נכנס מפכ"ל חדש לארגון. הכניסה שלו לא הייתה חלקה והיא לוותה בהרבה רעשי רקע. אני מזכיר לך את מפגש החירום של המפכ"לים ושל הניצבים הבכירים לשעבר שהתריעו מפני הסכנות האורבות לארגון עם הצבתו של אדם מהצבא או מהשבכ לפקד על הארגון. על רקע זה נכנס אלשיך ואני חושב שהצעד הראשון שהוא עשה זה בעצם ההחלטה הפיקודית הראשונה שלו. היא היתה החלטה פופוליסטית שכוונתה הייתה להתחנף למטה הארצי, לחברי המטה הארצי של המשטרה כי ניצב רוני ריטמן הוא ניצב אהוב מאוד ומוערך ולכן ההחלטה של המפכ"ל הייתה מאוד מאוד פופולרית. אם מנקים את כל רעשי הרקע, יש פה טענה שהגיעה למח"ש. בתור בהתחלה מידע מודיעיני ואחר כך נבדקה במח"ש ויש מתלוננת שהיא קצינה מעולה ואין על זה חולק. שסיפרה סיפור ויש תמיכות לסיפור הזה. סיפור בוא נגיד ככה – ליוויתי במהלך השנים הרבה מאוד תיקים של עבירות מין שהיו יותר מורכבים להכרעה. כאן על פניו הסיפור די פשוט. עכשיו, מכיוון שרוני ריטמן הוא מפקד להב 433. הוא פיקד על להב 433 ומכיון שלהב מנהלת את התיקים נגד ראש הממשלה, אז היה נח אני חושב לריטמן ולפרקליטיו לנסות ולטעון כאילו בשל התיק הרגיש שהוא מנהל מישהו מנסה להזיז אותו מתפקידו ולתפור עליו האשמות כאלה ואחרות. ומהצד האחר היה נח אחר כך לראש הממשלה לעמוד ולומר, איך קצין כזה שהוא או לכל הפחות סביבתו חושבת שאני ניסיתי לפגוע בו. איך הקצין הזה ממשיך ומנהל את החקירה נגדי. זאת אומרת, גם ראש הממשלה בנסיבות שנוצרו היה לו נח להיאחז בסיפור הזה. וגם לניצב ריטמן היה נח להיאחז בסיפור הזה. ובסך הכל הסיפור הזה די פשוט אגב.
דפנה: אבל בפועל רק חשוב להדגיש – אין קשר, כלומר ממה שאנחנו יודעים ראש הממשלה לא תפר על ריטמן וממה שאנחנו יודעים ריטמן לא מקבל החלטות בגלל שנתניהו זה שרודף אותה.
גיא: אז אני אומר לך תראי – אחד, אני לא יודע ואני לא מתיימר לדעת. אבל אני אומר, אני אומר אלה בעיני שאלות המשנה. השאלות בעיני המשמעותיות כאן, זה האם ניצב ריטמן עבר עבירת מין. ונדמה לי, כפי שקבעו שוטרי בית המשפט העליון שעוברים על החומר הסיפור די ברור. עכשיו תראי, זה לא שמישהו טוען שהיו צריכים לשלוח את ריטמן לכלא לתקופת מאסר ממושכת. ונכון שברף של עבירות המין העבירה הזו בנסיבות שלה היא עבירה ברף תחתון. השאלה היחידה שנשאלת היא אם קצין שיש בעניינו ראיות שכאלה, טענות שכאלה, אני כבר לא ידבר שהוא העיד על עצמו במהלך החקירה. האם ראוי שהוא יפקד על יחידת העילית של המשטרה. לדעתי, לאורך כל הדרך, כמו גם עכשיו היתה שזה פשוט לא מתקבל על הדעת. זה הכל
דפנה: בואי ננסה להבין, איך כל זה קשור במה שקורה במערכת הפוליטית. לטענות שהחקירה נגד ראש הממשלה נגועה. בואי נשמע יחד את המפכ"ל, ונזכיר שזה אותו מפכ"ל שגורלו נקשר בגורלו של ריטמן והדברים כמובן קושרים.
רוני אלשיך: "אמרתי ציבורית, שיש לחצים על גורמים שעוסקים בחקירה…"
אילנה דיין: "שמנסים לאסוף חומר על קצינים בכירים?"
רוני אלשיך: "נכון.שמסתובבים סביב החוקרים אנשים שהם מרחרחים…"
אילנה דיין: "סביב משפחתם?"
רוני אלשיך: "בשטח בשטח משפחתם. כאשר זה קרה בפועל…"
אילנה דיין: "אבל מסביב משפחתם כדי להבין אינפורמציה על הקצינים האלה?"
רוני אלשיך: "כדי לאסוף אינפורמציה על הקצינים. זה אומר שמתחילים לשאול שאלות על חוקרים של המשטרה, ולהסתובב סביב שכניו, ואנחנו יודעים לומר שזה גורמים שזה מקצועם, לצורך העניין"
אילנה דיין: "ויודעים לומר שזה גורמים שמחוברים לפוליטיקאים?"
רוני אלשיך: "זה לא אמרתי
אילנה דיין: "אמרת גורמים רבי כוח"
רוני אלשיך: "אמרתי שגורמים רבי כוח, מפני שבסוף אנחנו יודעים מי זה הגורמים האלה וככל הנראה מישהו צריך לשלם להם, ולכן זה מאוד הפריע לנו"
בנימין נתניהו: אי אפשר להשתחרר מהרושם שהם הושפעו מתחושת חסרות בסיס של גורמי חקירה שמאמינים שאני פעלתי נגדם. ששלחתי קצינת משטרה להתלונן על הטרדה מינית נגד ראש היחידה שחוקרת אותי. שביצעתי מעקבים נגד חוקרי המשטרה.שהפעלתי מישהו בלונדון נגד החוקרים. ידידי כמובן שמדובר בטענות הזויות. מופרכות לחלוטין. אבל אני מבקש, תחשבו אתם מה זה אומר על החקירה. ומה זה אומר על ההמלצות. אם מי שחוקר אתכם אומר שתפרתם לו תיק, איך הוא בכלל יכול לנהל את החקירה באופן אובייקטיבי? ואיך הוא יכול לתת המלצות אובייקטיביות? לכן זה לא מפתיע בכלל שאלו הן ההמלצות
הדס: קודם כל אני חושבת שהיתה טעות בידו להתבטא כך. הוא היה צריך להגיד משהו כמו – נתון באמצע חקירה ונמתין. להיות ממלכתי. הוא לא היה כל כך ממלכתי.
דפנה: ביחוד שהוא השאיר את זה עמום אז הוא נתן להם את הפרצה להכנס לתוכה
הדס: אבל יש פה עוד משהו, אומר המפכ"ל, בעצם, שהוא יודע ששמו חוקרים כדי להוציא מידע מקציני משטרה. אוקי ואז כולם מכשכשים בזנב ואומרים.. ואי אפשר להגיד שאני מתומכיו של אלשיך כי אני ממש לא, ממש לא. אבל פה אם אני מסתכלת על עניין העובדות אז אני יכולה להגיד לך שאלי פנו חוקרים פרטיים, אלי וביקשו ממני אם יש לי חומר על ניצב בן יצחק, ראש אגף החקירות הפורש.
דפנה: זאת אומרת היו דברים מעולם
הדס: זאת אומרת, זה לא שאני נשענת על מה שאמר רוני אלשיך ומבחינתי זה דברי אלוהים חיים. ממש לא. אני שמעתי את זה במו אוזני. הגיעו אלי. אלי. עכשיו מה חיפשו? כשבאים אלי. הטרדות מיניות. מה אני יודעת. מה אני יכולה להוציא. עכשיו החוקרים שפנו אלי זה אנשים שאני מכירה. אמרתי להם אני נורא מצטערת, אלף אין לי כלום. ובית תסביר לי – למה, מאיפה פתאום? חשבתי שאולי מישהי התלוננה. ואז שמעתי את הדבר הבא – מישהו עם הרבה מאוד כסף ויש לו עניין בזה והוא משקיע בזה הרבה מאוד כסף. באלו המילים.
דפנה: אוקי אז ברשתוכם אנחנו נעצור רגע לעשות סדר, כי עכשיו זה קצת מתחיל להסתבך. אז הספין המטורף הולך ככה – יש כל מיני מיליארדרים שמחפשים חומר מביך על קצינים. שמענו עכשיו איזו שהיא דוגמא גם מהדס. אבל לנו הציבור אין מושג מי הם ומי מפעיל אותם. אני מזכירה לכם שלמשטרה יש עוד כמה אויבים חוץ.מראש הממשלה ושאר הפוליטיקאים שנמצאים בחקירות. אחר כך מגיע המפכ"ל אלשיך ומתלונן בראיון לתכנית עובדה שיש גורמים שמחפשים את הקצינים הבכירים שלו. הוא לא אמר שמדובר בפוליטיקאים. הוא גם לא אמר שמדובר בראש הממשלה. הוא אמר גורמים עם הרבה כח. אחרי זה הפוליטיקאים שלא מפספסים אף הזדמנות לנגח את המשטרה בהקשרים האלה מנצלים את ההזדמנות והתזה שלהם הולכת ככה – אם הקצינים חושבים שאנחנו רודפים אותם, הם כנראה לא אובייקטיבים. לדוגמא – וראש הממשלה גם משתמש בשמו של ריטמן. אם ריטמן חושב שאנחנו תפרנו עליו את פרשת ההטרדות המיניות שבה הוא מסובך עד צוואר, כנראה שהוא מונע מתחושת נקם נגד ראש הממשלה והוא לא אובייקטיבי. אני מזכירה לכם שאלשיך לא אמר בכלל שמדובר בראש הממשלה נתניהו. אז אם הקשבת עד עכשיו רוב קשב, ולא התייאשתם מהפרשה המסובכת. ודאי שמתם לב שפרשת ריטמן התפוצצה בשנת 2015. ואילו חקירות ראש הממשלה מה לעשות נפתחו רק לפני שנה וחצי. אז ב2015 התפוצץ אותו סכסוך יצרי בין גיא ניר לבין ריטמן והוא זה שגרם למתלוננת לתת בסופו של דבר את החומר. ריטמן כמובן יודע את זה. ולא חושד בראש הממשלה שהוא זה שהפעיל נגדו את המתלוננת. מה כן? יכול להיות שיש גורמים שמנסים לוודא שהפרשה הזו לא תרד מהכותרות ותמשיך לייצר במשטרה אי סדר ודה-לגיטימציה. למי ששכח כבר הזכרנו, אלשיך וריטמן בעצם קשרו את גורלם זה בזה. ובעצם מרגע זה והלאה מי שרוצה לפגוע במפכל, בשיקול הדעת שלו, בלגיטמיות שלו, יכול לעשות את זה שוב ושוב דרך פרשת ריטמן שלא יורדת מהכותרות. למרות שמדובר בעבירת מין מהרף הנמוך יחסית שאולי במקרה אחר היתה מהדהדת פחות. בכל מקרה הדס שטייף, את אומרת לנו, לא דובים ולא יער. כל העניין הזה לא משפיע על תיקי ראש הממשלה בניגוד למה שהפוליטקאים מנסים לטעון.
הדס: אוקי, אז אני חייבת להגיד לך כמי שמכירה את משטרת ישראל 35 שנה. אף אחד לא פותח חקירה בגלל שבא לו. או בגלל שהוא רוצה ויש לו איזה שהוא. ממש לא. אולי, השוטרים בשטח, יבואו ויגידו למישהו אתה תקפת אותי, כדי נגיד. וזה ברמה הזאתי. שזה קורה הרבה. ברמה הזאת. שימי לב כמה זמן החקירות האלה נמשכות. כמה עדים, כמה עדי מדינה. כמה זה נמשך. כמה רב הנסתר על הגלוי. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים, אנחנו לא יודעים. יש לנו טפטופים מפה ומשם, אבל התמונה הגדולה, הכללית.
דפנה: את אומרת שזה גדול מרוני ריטמן? זה מה שאת אומרת? שאפילו אם היה לו בבטנו על נתניהו זה בכלל לא
הדס: הוא לא יכל לפתוח בחקירה כל כך גדולה, ולהביא כל כך הרבה. הוא לא יכול. עכשיו רוני ריטמן בעצם הוא מעל צוות חקירה מאוד גדול ששוקד ועובד, אתה יודעת כמה חוקרים עובדים על זה?
דפנה: אבל הוא זה שמנצח על התזמורת וקובע את העוצמה של המוזיקה
הדס: הוא קובע את העוצמה של המוזיקה על סמך החומר שיש – שימי לב לדרגות. תיק אחד ואחר כך תיק שני ופתאום תיק שלישי ופתאום תיק ודבר יוצא מדבר. את לא יכולה להגיד שמישהו מחליט וממציא לו תיקים. דבר יוצא מתוך דבר מבחינת עובדות אין מה לעשות
דפנה: וגם מבחינת עובדות, וזה מה שאני חושבת שחשוב שניקח מהפרק הזה, אנחנו כבר גם מתקרבות לסיכום, מה שחשוב להבין זה שכל פרשת ריטמן וכדומה היא פרשה שמתרחשת לפני חקירות ראש הממשלה.
הדס: התחילה הרבה הרבה לפני. זאת אומרת היא לא קשורה אפילו. היא לא קשורה. זה שלקראת הסוף לוקחים את הזנב שלה וקושרים זנב בזנב.
דפנה: ומנסים להעצים את זה תקשורתית ולא לתת לה לרדת מסדר היום.
הדס: אני לא מכירה. לא מכירה. מדרעי, דרך קצב, דרך הירשזון וכל האחרים. אחד שלא אמר מחפשים אותי. אחד שלא אמר טמנו לי פח. אחד שלא אמר מישהו רוצה לנקום בי. לא מכירה. אין אין אחד מהם. בואי נעבור על ההיסטוריה על כל מי שהורשע, אוקי אני לא מדברת. ותראי את אותם הדברים בדיוק.
דפנה: אז אנחנו מסכמים, כאמור קשה לחזור אחורה ולדעת מה גרם להגשת תלונה נגד ריטמן. אבל האמת היא שזה לא ממש משנה. אנחנו העיתונאים יודעים שהאמת הרבה פעמים צפה בנסיבות משונות. הרבה פעמים שואלים אותי למה את פרסמת את הסיפור הזה אם ידעת שהוא הגיע מהאיש הזה והזה שהוא כמובן מפוקפק ומלא באינטרסים פוליטיים בדרך כלל ואני אומרת שאם הפרטים נכונים התפקיד שלנו הוא לבדוק וזה בדיוק אותו דבר. אם למשטרה הגיעה תלונה היא צריכה להגיע לחקר האמת ולנקות את האורוות והנסיבות הרבה פחות משנות. הסיפור הזה חושף כמובן את הקרבות הפנימיים המאוד מאוד עכורים בתוך המשטרה ואת הנכונות של המפכ"ל להגן על ההחלטה שלו כמעט בכל מחיר. כמובן שהפוליטיקאים כבר יודעים איך לנצל את כל הסיטואציה לטובתם. אז בשל הרגישות בחרתי מהמתלוננת בפרשה הזו לשמוע גם את גרסתה. וקיבלנו מעורך הדין שלה חיים בראל תגובה ארוכה ונוקבת. הם כמובן רואים את הדברים אחרת לגמרי אבל זוהי מטרת הפודקאסט. להביא את הדברים מכמה שיותר זוויות ופה גם יש לנו את המקום לעשות את זה אז אני אביא את התגובה במלואה.
ראשית הם כותבים, 'אנו מביעים את פליאתנו הגדולה על מחזור האובססיבי והמגמתי שעושים גורמים מסוימים באופן חוזר ונשנה בדו"ח סיכום בדיקה מלפני שנתיים וחצי שה-'פלו בה זכרו בה' קובלנה המשמעתית בבית הדין למשמעת של המשטרה. ועוד ההליך המשפטי והמגמתי שנתפר לשני הקצינים עדיין לא החל בג"צ אמר את דברו בצורה נחרצת וברורה הודות להתנהלותו של מפכ"ל המשטרה בפרשת ריטמן. מעשיו החומרים של ריטמן והעדר הקשר בין כל הליך ה"קצין בודק" לבין החקירת מח"ש וההטרדה המינית שביצע ריטמן. בימים שבהם שופט מחוזי מביע ביקורת קשה על שיטות החקירה של משטרת ישראל מוטב להתייחס לדברים החלוטים שקבע בג"צ מאשר לדברים שטרם החלו להתברר ועוד יוכח שאינם שווים את הנייר שעליו הם נכתבו. לדברי הטענות שהשניים ניהלו מערכת יחסים רומנטית כולל בשעות העבודה, ולטענה כי היתה למתלוננת השפעה גדולה על עבודה של גיא ניר, הם כותבים 'מדובר במחזור של דו"ח קצין בודק ישן', כאמור שמענו כבר את הטענה הזו, 'שהמשטרה עצמה אינה עומדת מאחוריו. מדו"ח הקצין בודק המוטה והשערורייתי שכל מטרתו הייתה לחלץ את ניצב ריטמן מאימת הדין ולפגוע בקורבן ומפקדה שפנו למח"ש לא נותר זכר בקובלנה המשמעתית שהוגשה לידי המפכ"ל נגד המתלוננת ונגד גיא ניר. כך לגבי הטענה לניהול של מערכת היחסים רומנטית בין השניים.
כתבה לנו המשטרה בטיוטת כתב האישום. 'אין לנו אזכור ולו ברמז לקיום קשר מיני או קשר רומנטי' זאת אומרת, רק תשימו לב, כל הטענה שלהם של דו"ח הקצין הבודק הוא בכלל מין תגובת התגוננות כזו של המערכת על תלונות שהם עצמם הגישו. לגבי הטענה שמערכת היחסים הרומנטית כדברכם התנהלה בשעות העבודה, הרי שגם בעניין זה מדובר במחזור דו"ח קצין הבודק הישן שהמשטרה עצמה אינה עומדת מאחוריו. המשטרה ציינה בבית הדין המשמעתי, אם היתה לנו הערה שהוא לא עבד, הייתה מיוחסת לו עבירה של מרמה. אין לנו ראיה לגבי מעשיו ולכן הוא לא צריך להתגונן על מה שהוא לא מואשם בו. גם הטענה כי למתלוננת היתה השפעה גדולה על עבודותו של מפקדה, מעבר להיותה סתומה ואינה משקפת עבירה כלשהי נזנחה על ידי המשטרה וזכרה לא בא במסגרת הקובלנה המשמעתית, לא רק בשל העבודה שבשקר יסודה, אלא גם מכיוון שבכלל לא מדובר בעבירה. לגבי הטענה שהתלונה נגד ריטמן הוגשה זמן קצר אחרי פרסום דו"ח קצין הבודק. העובדת שבידכם אינן נכונות בעליל, דוח הקצין בודק המופרך שכאמור נזנח על ידי המשטרה הוגש למפכ"ל אלשיך רק בינואר 2016 בעוד שהתלונה נגד ריטמן נמסרה במח"ש שלושה חודשים קודם לכן. מכאן שכל מטרתה של הדו"ח המוזמן הזה אך ורק כדי לסייע לריטמן ואלשיך לשבש את חקירת מח"ש. אגב חזרתי לשטייף בעניין הזה והיא מסבירה שהדו"ח אמנם הוגש לאלשיך באותו תאריך אבל הם כבר ידעו את המסקנות שלו. והם ממשיכים תת ניצב גיא ניר התלונן בפני ניצב גילה גזיאל ובפני סגן ראש מח"ש על עניינים שונים כבר באוקטובר 2015, זמן רב לפני מיניו של "קצין בודק" שהוא מונה רק לאחר תלונותיו של גיא ניר ובעקבותיהן. וכך הם אומרים – אילולא היו מוגשות התלונות למח"ש על ידי תת ניצב ניר והמתלוננת לא היה בא דוח הקצין הבודק לעולם. יתרה מכך הניסיון לקשור בין הקצין בודק לבין אירועי ההטרדה והתקיפה המינית שביצע ריטמן נעשו זה מכבר על ידי המפכ"ל וריטמן במסגרת הבג"צ שהוגש נגדם. טענותיהם נדחו. לגבי התהיה שעלתה על כך שאותה בחורה התייעצה עם עורך דינו של נתניהו, נמסר בתקופה האמורה נובמבר 2015, היתה רק חקירה אחת ידועה בשם פרשת המעונות נגד שרה נתניהו כך שמדובר ברמיזה מופרכת מעיקרה ובמחזור טענויות הזויות של אלשיך, ריטמן ושות'. בתקופה האמורה התייעצה כקרובן עבירה עם מספר עורכי דין, אך בסוף החליטה לא להתפשר. צר לנו כי גורמים אינטרסנטים בסיבתם של המפכ"ל וריטמן ממשיכים להסתייע בעיתונאים לקידום נקיון שמו של קצין בכיר שהטריד מינית וסרב לקחת אחריות. ושל מפכ"ל משטרה אשר מתעמר בקורבן עבירת מין. לשניהם בג"צ אמר את דברו. וכך הם חותמים את הגברת שטייף ואת המשמיצים, תשפוט ההיסטוריה. ואם יהיה צורך גם בית המשפט. דברים לא פשוטים. אגב פנינו גם למפכ"ל יוחנן דנינו והוא לא רצה להגיב. הדס שטייף, היה מרתק מה אני אגיד לך. יש לך תחום מאוד מעניין.
הדס: אכן
דפנה: מתחרה עם שלנו הכתבים הפוליטים. אז המון המון תודה שבאת
הדס: אגב, יש הלימה, הכל אותו דבר
דפנה: הדברים קשורים אחד בשני
הדס: תודה לך שהזמנת אותי
דפנה: היה לי לעונג, תודה רבה גם לניר סייג על עריכת הסאונד וליוסי מץ על העריכה. אפשר להצטרף לרשימת התפוצה שלנו באתר של עושים היסטוריה וכמובן לעקוב אחרי ברשתות החברתיות. היה מרתק. נפגש כמובן בפרק הבא.
Podcast (osimtanach): Download
בארץ ישראל קם העם היהודי, העם היהודאי, העם הישראלי, העם ה….?
לאחר שדנו בישראל הקדום הארכיאולוגי ובממלכת ישראל נשוחח בפרק זה אודות "ישראל המקראי" כפי שמשתקף בתנ"ך וננסה לבחון היכן ומתי התגבשה התפיסה אודות "עם ישראל" כפי שאנו מכירים אותו כיום.
בתכנית, ד"ר בעז סתוי ואנוכי מארחים פרופ' ישראל פינקלשטיין, חוקר מוביל בתום הארכיאולוגיה של הלבנט, ראש הקתדרה לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופות הברונזה והברזל באוניברסיטת ת"א, בין פרסומיו הרבים של פרופסור פינקלשטיין הספרים: "ראשית ישראל ארכיאולוגיה מקרא וזיכרון היסטורי" ו- "דוד ושלמה בין מציאות היסטורית למיתוס" אשר עוררו הדים רבים בעולם המחקר וכן בציבור הכללי.
האזנה נעימה,
יותם.
Podcast (osim_software_feed): Download
מה הקשר בין מוזיקה לתוכנה? אתם כנראה לא מצליחים לחשוב עליו כרגע. בפרק דיברנו על הקשר, על הרגש ועל אחד העקרונות הנסתרים והחשובים ביותר שמפתח יכול ללמוד.
ראיינו בכנס המאזינים השנתי של רשת עושים היסטוריה את אלון שחם, יזם והמייסד של הסטארטאפ Compoze. אלון חי בשני העולמות, מפתח ביום ומופיע בערב (ולפעמים להיפך) וגם הסטארטאפ שלו מקשר את שני העולמות.
האזנה נעימה,
עמית וחן.
