התשובה - צורתו של כדור הארץ

[התשובה] הצורה של העולם


הורדת הפרק (mp3)


האם העולם שטוח? התשובה, תתפלאו לשמוע, היא לא. אבל זאת לא באמת השאלה; השאלה היא למה אנחנו צריכים בכלל, עדיין, לשאול את השאלה הזאת, ומיהם האנשים שלא יודעים את התשובה. הצורה של כדור הארץ היא, מתברר, לא העניין האמיתי פה.

 


https://soundcloud.com/flauschgau/visions-of-madness

https://www.youtube.com/watch?v=9OPc7MRm4Y8

https://www.youtube.com/watch?v=IVBi7_UsbWM

 

10 מחשבות על “[התשובה] הצורה של העולם”

  1. האמת, יש מצב שלא היו אנשים על הירח… (אני לא אומרת שבטוח אבל גם אי אפשר לפסול את האפשרות) זה קרה רק פעם אחת ומאז אף אחד לא היה על הירח וגם כל העניין עם הדגל…

    הגב
  2. יש לי ארבע מילים להגיד על הפודקסט הזה ואני כותב אותן לפי סדר חשיבותן;
    1. חשוב – כדי שהרצון להפעיל שכל-ישר הוא זה שיהיה דומיננטי בחברה האנושית ולא רצונות ומוטיבציות אחרים (אגו, אינטרסים, אמונות תפלות וכו').
    2. מעמיק.
    3. מובנה.
    4. מעניין.

    תודה ויישר כח לך, דורון.

    הגב
  3. האמת שכל הפרק חשבתי שזה סיפור כיסוי ודרך מתוחכמת לדבר על חיסונים… אבל אז גיליתי בגוגל שבאמת יש תאוריית העולם השטוח. הפתעה.

    הגב
  4. דורון, אני מתפלא עליך!
    איך אתה יכול לומר ש"אני אישית לא הייתי בחלל אף-פעם"?!
    שכחת את ספינת החלל חגית?!

    הגב
  5. היי דורון
    פרק יפה מאד!!!
    מעניין לציין שבתלמוד (מסכת פסחים דף צו) מובאת מחלוקת בין 'חכמי ישראל' ל'חכמי אומות העולם' האם "ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע" (דעת חכמי ישראל), או ש"ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע" (דעת חכמי אומות העולם). והתלמוד מודה בטעות ומכריע: "ונראים דבריהם [של אומות העולם] מדברינו".

    הגב
  6. הפרק הזה הוא לא הפרק הכי מעניין של 'התשובה', והוא גם לא הפרק הכי מצחיק או משעשע*, אבל לעניות דעתי, עד כה, זה הפרק הכי חשוב ומדמעותי של 'התשובה'. המסר הזה צריך להיות מובנה והכל מקום מרכזי בחינוך ילדים.

    * כותב שורות אלו מוצא את הפרק הזה בהחלט מעניין ומצחיק, רק לא הכי מעניין או מצחיק.

    הגב
  7. דורון, אני חושב שאתה עדין מדי בהצדקות שאתה מספק לתופעה המרתקת והמתסכלת של אותם אנשים. לכאורה נורמטיבים/אינטיליגנטים/שפויים, המתעקשים על תפיסות מהסוג המדובר (צריך למצוא איזה שם קיבוצי).
    היו לי הרבה דיונים עם הטיפוסים הללו. מרתק ומדהים לראות איך הם מתמודדים עם עובדות ועם בניה שיטתית ומסודרת של נימוק לוגי. בדרך כלל הם יעשו תרגילים שהם עצמם, כאנשים נורמטיביים (לכאורה), יפסלו כמהלך שגוי וטיפשי.
    לדוגמה – חבר הראה לי פוסט ש-"מוכיח" בחישוב שכדור הארץ שטוח. הראתי לו את הטעויות האלגבריות הפשוטות בחישוב (טעויות שהוא מבין לגמרי). התשובה היתה ש-"עובדות לא מעניינות אותו, רק *מי* שמביא את הטענות. ואותו אחד נשמע לו אמין. לכן הוא מקבל את החישוב והטענה".
    או – דנים ומסכימים ש-A נכון. מסכימים שאם A אז B. ומסכימים שאם B אז C. ואז אותו אחד אומר, " אבל עובדה ש-A לא נכון". בניגוד גמור לכך שהוא עצמו הסכים קודם הפוך.
    או – (דוגמה שחירפנה אותי בשבוע שעבר) – חבר העלה טענה ליכולת טלפטית, וש-"המדע לא מסוגל לבדוק את קיומו". מייד הצעתי לו דרך מדעית להוכיח את יכולתו. התשובה היתה ש-"אין לו עניין להוכיח את זה". גם לא כדי להראות את האור למפקפקים. כדי לקדם את המדע. אפילו לא כדי לקדם את הרפואה ולהציל חולים. ולמרות שעד אותו רגע כן היה לו עניין להתווכח ארוכות כדי לשכנע בעניין…
    בכלל, הגישה שלהם אינה של אדם שלא נעים לו להודות בטעות. הגישה הרבה יותר דומה לאמונה דתית. למרות הצהרה שכביכול מדובר בתובנה עובדתית, בעצם לעובדות אין שום רלוונטיות, ולמאמין אין שום כוונה לבדוק ולהתאים את האמונה למציאות.

    הגב

להגיב על מויש גנץ לבטל