עושים פוליטיקה

[עושים פוליטיקה] מתחמם, חם, רותח

 



הורדת הפרק (mp3)

בפרק הזה נתעדכן בתחזיות החדשות על התחממות כדור הארץ, ונבין איך ישראל ניערכת לאתגר הגדול ביותר של האנושות. ננסה להבין למה הנושא הסביבתי לא מעניין את הפוליטיקאים, המצביעים והתקשורת בישראל ואיך כל אחד מאיתנו יכול לתרום לשינוי. יהיו איתנו מיקי חיימוביץ ויעל כהן פארן.

אתם מוזמנים להצטרף אלי בהרצאה מיוחדת שאעביר ב-15 ביולי (מחר!) על "סקסיזם בתקשורת ובפוליטיקה: האם תקרת הזכוכית התנפצה?" – ההרצאה בשיתוף Think&Drink ותתקיים ב"קן הקוקיה" בתל אביב. לפרטים ורכישת כרטיסים: https://www.thinkdrink.co.il/%D7%93%D7%A4%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9C/

האזנה נעימה,
דפנה.

 


דף הבית של התכנית
רשימת תפוצה בדואר האלקטרוניiTunes | האפליקצייה שלנו לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר

 

 

לקריאת הפרק – מתחמם, חם, רותח

תמלול: ירדן מורד

דפנה: שלום לכם אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה וגם זה פרק לבקשתכם המאזינים ואני מודה לכם על זה כי היה לי ממש כיף לקום היום בבוקר ולהקדיש את הזמן שלי דווקא לנושא הזה. אז משבר האקלים לפי כל הדוחות העולמיים הוא המשבר המסוכן ביותר עבור המין האנושי, ולא מדובר על עוד מאות או אלפי שנים אלא על ממש בימינו אנו, בודאי בחיים של ילדינו. ועדיין, כמה פעמים שמעתם את צמד המילים משבר האקלים בחדשות, לא משבר קואליציוני או משבר בעזה. כמה פעמים שמעתם בזמן האחרון שרים מתקוטטים על הזכות לעמוד בראש המשרד להגנת הסביבה ובכלל… אתם יודעים מי השר להגנת הסביבה? הייתי צריכה אחר כך לרפרש בזכרוני כדי להיזכר שזה אלקין שדווקא שמעתי אותו בתקופה האחרונה, אם זה בקרבות בכנסת או בבחירות לעיריית ירושלים, בתחום הזה קצת פחות, ומי כתבי איכות הסביבה? אם אתם לא יודעים פשוט כי אין כאלה. אז בעולם נורמלי משבר האקלים היה פותח את החדשות אבל חדשות מה לעשות עוסקות במה שקורה היום, ברגע זה. צלמים מצלמים את האירועים שיש ב-reminder: מסיבות עיתונאים, תאונות, פיגועים ולא מגיעים למה שיקרה אולי בעוד כמה שנים. אפילו שיש אירועי מזג האוויר קיצוניים אנחנו בדרך כלל בודקים איפה יש מזגנים או מוצאים אנשים שנאלצים לעבוד בחום הכבד ולא בדיוק מצליחים לחבר את כל הנקודות לתמונה אחת כוללת. אז היום נקדיש את הפודקאסט שלנו לפחות למשבר האקלים, בעיני זה לפחות חלק מהאחריות שלנו כעיתונאים גם אם זה מאתגר מאוד. נבדוק מה ישראל עושה או לא עושה כדי להיערך אליו וננסה גם להבין את מקור האדישות התקשורתית והפוליטית ומה אפשר לעשות לגביה. אז נשמע במהלך הפרק הזה גם את מיקי חיימוביץ׳ מ״כחול לבן״, חברת הכנסת שבקדנציה הזו רוצה להניף את הדגל הסביבתי ומי שתלווה את הפרק הזה היא חברת הכנסת לשעבר יעל כהן פארן, אשת התנועה הירוקה, מי שייצגה אותה בכנסת בקדנציה הקודמת, שלום יעל.

יעל: שלום

דפנה: אשת התנועה הירוקה, רק בכמה מילים מה זו בדיוק התנועה הירוקה? למי שלא מכיר

יעל: התנועה הירוקה זאת מפלגה פוליטית ירוקה שחרטה על דגלה את קידום הנושאים הירוקים למען החיים, למען הבריאות ולהפסיק את הזיהום הנוראי שאנחנו עושים כבני אדם. גם למען בעלי החיים שאין להם קול. אנחנו חברנו פוליטית בבחירות הקודמות, קודמות למחנה הציוני עם התנועה של ציפי לבני..

דפנה: זאת אומרת אתם מפלגה, אתם לא עמותה אתם ממש מפלגה

יעל: כן, היום כנציגת התנועה הירוקה אני חברתי בבחירות הקודמות למפלגת העבודה ומה שיקרה בבחירות הבאות, that’s for me to know and for you to find out.

דפנה: אוקי, הסיבה שהזמנו אותך היום זה כמובן העשייה שלך בתחומים האלה אבל גם התפקיד שמילאת בקדנציה האחרונה כמי שמפקחת מטעם הכנסת עושים שוב, או לא עושים בתחום משבר האקלים ובואי נתחיל ממש ככה מהתחלה, ננסה להבין בכלל בפני מה אנחנו עומדים הרי לא כולנו מעודכנים בדו״חות האחרונים בדרך כלל בשביל למצוא אותם צריך לחפש בעמוד 16 בעיתון ״הארץ״ למי שיש לו זמן בבוקר.

יעל: במקרה הטוב

דפנה: במקרה הטוב, אבל הדו״חות מתפרסמים והם עגומים מאוד….

יעל: אין דרך לתאר את הפער בין חומרת המצב וכמה עשייה וכמה שיח ציבורי ופוליטי יש בתחום הזה. המצב נוראי. המצב הוא פשוט קטסטרופלי, אנחנו יודעים שאנחנו פשוט נוסעים לתוך קיר, אנחנו יודעים את זה, אנחנו יודעים את זה כבר שנים.

דפנה: מה זה אומר?

יעל: האנושות פולטת פליטות גזי חממה בכל ההתנהלות שלה מייצור אנרגיה בתעשייה, בתחבורה, בצריכת המזון שלה שהיא מאוד, מאוד בזבזנית בשטח כמו כורתים עצים ומגדלים בע״ח שפולטים פליטות כאלה ואחרות שגורמות לגזי חממה אדירים והסיכונים הם ידועים, הם ידועים כבר לפחות 20 שנים והנתונים הולכים ומחמירים, זה נכון והדו״חות האחרונים שיצאו לפני חמש שנים ובשנה האחרונה, ב-2018, בסוף 2018 מראים כמה המגמה הזאת מחריפה כל שנה. תשמעי, כל שנה בשני העשורים האחרונים כמעט, בטוח בעשור האחרון, כל שנה היא החמה ביותר שנמדדה אי פעם וזה הולך ועולה. זאת אומרת כל שנה עכשיו מסכמים את 2018, היא החמה ביותר. כשסיכמו את 2017 היא הייתה החמה ביותר והלאה. אנחנו בפני אסון, אנחנו יודעים את זה

דפנה: מה לדוגמא קובע הדו״ח האחרון שפורסם בנושא?

יעל: אז הדו״ח האחרון שפורסם בנושא אני חייבת טיפה להיכנס לעומק כדי להבין את הדו״ח האחרון

דפנה: זה בדיוק המקום, זה בסדר.

יעל: ב-2015 נחתם הסכם פריז. הסכם פריז בנובמבר 2015 מי שהוביל אותו היה אובמה ביחד עם מנהיג סין ומנהיגים אחרים אבל באמת אובמה היה הקטר שלו ובעצם בו חתמו כל המדינות ואישררו וזה היה עוד לפני שטראמפ נבחר שאישררו את ההסכם שאומר שכל המדינות מתחייבות ליעדים שבעצם אומרים:״ נעצור את ההתחממות הגלובלית, אנחנו יודעים שכבר יש התחממות גלובלית, נעצור אותה לגמרי, אנחנו מודים שלא נוכל אבל נעצור אותה בשתי מעלות." אוקי, שתביני הצפי אם לא עושים כלום וממשיכים עסקים כרגיל אנחנו את יודעת יש תרחישים שונים, מדברים גם על שש מעלות עד סוף המאה. עכשיו 6 מעלות שאני מדברת איתך זה ממוצע

דפנה: זאת אומרת בשמונים שנה, זאת אומרת אם הממוצע בתל אביב הוא 32 מעלות אז הוא יהיה 38 מעלות

יעל: 38 כן אבל שימי לב זה ממוצע, ממוצע ביבשה זה יותר מבים. הממוצע העולמי ביבשה בכל מקרה יותר מעל הים באזורים כמו המזרח התיכון זה יותר משאר העולם. באזורים כמו כמו אפריקה, סאב סהרה זה יותר משאר העולם. זה התרחישים, עכשיו אם אנחנו מדברים על ממוצע של שש מעלות זה יכול להיות עשר מעלות כאן, אוקי, זה אפילו סביר זה גם בכתבים עשר מעלות אני לא רוצה להגיד שהמספרים האלה הם חתומים בסלע אבל אלה ההערכות

דפנה: וזה כמובן מוביל גם לתופעות מזג האוויר קיצוניות, להצפות, דברים מהסוג הזה…

יעל: המסת קרחונים, תופעות של מזג האוויר קיצוני, פחות מים. במזרח התיכון, בואי נדבר עלינו, אנחנו כאן. צריך להבין גם היום אנחנו באזור עם מעט מים, עכשיו כל מקום שהוא יותר רגיש כמו מקום עם מעט מים על ספר המדבר ואם יהיה בו פחות מים? אז זה יכול להיות הרבה יותר גרוע מאשר מקום שהוא חמים ונעים ויהיה בו קצת פחות מים

דפנה: כן, אבל ישראל היא מדינה טכנולוגית, היא מתפילה.

יעל: יופי, ישראל אבל מה עם כל השכנות? מה עם מצרים? מה עם ירדן? מה עם סוריה? מה עם לבנון? אנחנו לא חיים בואקום אז נכון אנחנו יכולים לעשות חומות, אנחנו עושים אותן אבל בואי, כשיהיה כאן פחות מים למאות מיליונים של אנשים במצרים וירדן וסוריה ולבנון…

דפנה: ובאפריקה.

יעל: ובאפריקה, ואנחנו נשאר אי בג׳ונגל מה שנקרא? אי במדבר

דפנה: אז הבנו שהמצב חמור, חמור מאוד. גם מבחינת תופעות מזג האוויר, גם מבחינת משבר הפליטים שזה עלול ליצור, גם מבחינת משבר המזון שזה יכול ליצור בישראל ובמקומות אחרים..

יעל: בצורות, שטפונות, מחלות שיעברו לאזורים שהן לא היו בהם כי פתאום היתושים יכולים לחיות מצפון לקו המשווה והם מגיעים גם אלינו, כמו קדחת הנילוס המערבית שלא הייתה פה בעוצמות ואנשים מתים מזה כל שנה, אנחנו רואים את הכותרות. הנה, אני מדברת על מה מגיע לכותרות, מגיע לכותרות שמישהו מת מקדחת הנילוס המערבי. אבל למה? למה יש לנו פה את קדחת הנילוס המערבי פתאום שאף פעם לא הייתה פה קדחת הנילוס המערבי

דפנה: אז אנחנו יודעים שהמצב קשה, יש הסכם, התקיימה ועידה, אנחנו חלק מהסכם פריז. מה זה אומר מבחינת ישראל? מה היא בעצם לקחה על עצמה בכך שהיא חלק מההסכם?

יעל: אוקי. אז לפי ההסכם כל המדינות… בעצם זה הסכם שכדי להשיג את ההסכמה של המדינות יצרו מצב שהוא רך, מה זה אומר? בניגוד להסכמים קודמים שאמרו אתם חייבים להפחית ככה ואז או שעשית או שלא עשית. אתה בהסכם הזה, כל מדינה מגיעה ומביאה את התוכנית שלה ואז באים ומסכמים את כל התוכניות של כל המדינות ואומרים איפה אנחנו עומדים. לפני שאני נכנסת לישראל אני רק רוצה לומר שברמה הגלובלית שתי מעלות זה היעד וזהו, ועכשיו בדקו מה כל המדינות הביאו והאם מגיעים לשתי מעלות? והתשובה היא כמובן לא. והתשובה היא שאם כל המדינות יעשו את כל מה שהן התחייבו אליו שזה גם בספק אבל בואי נגיד שהן יעשו.  

דפנה: עדיין לא מדובר על הפחתה.

יעל: מגיעים לשליש ממה שצריך להגיע, שליש. זאת אומרת שכל המדינות ביחד צריכות לעשות פי שלושה וזה כדי להגיע לשתי מעלות. עכשיו אני רוצה רגע לגעת בדו״ח של 2018 שדיבר על מעלה וחצי. מה שהזכירו בהסכם פריז היה שתי מעלות אבל כתבו שם בצורה מפורשת:״אנחנו נבחן מה זה אומר להגיע למעלה וחצי״ כי הבינו שייתכן ששתי מעלות זה לא מספיק טוב. זה אומר שאיים שלמים יעלמו, זה אומר שאפריקה תהיה במצב נוראי, זה אומר שהמזרח התיכון יהיה במצב קשה גם במצב של שתי מעלות. אז אמרו בהסכם פריז כבר בואו נבחן קדימה, מה זה אומר להגיע למעלה וחצי ומה המשמעות מבחינת אם לא נהיה שם או אם כן נהיה שם.

דפנה: מעלה וחצי רק נבהיר, את מדברת על יעד של התחממות של מעלה וחצי עד סוף המאה במקום שש מעלות אם לא נעשה כלום

יעל: אולי יותר מזה, אולי קצת פחות אבל זה הסדר גודל של חמש, שש מעלות. בסופו של דבר.

דפנה: אז הדו״ח של 2018 בעצם בודק לאן אנחנו הולכים.

יעל: מציג את המעלה וחצי והוא אומר שני דברים מאוד ברורים

1, הפער בין אם לא נגיע למעלה וחצי, אם נגיע רק לשתי מעלות הוא אדיר. הוא אדיר ברמה של למשל, פי שניים אנשים בעולם יחשפו לבעיות של גישה למים טובים. אוקי, הוא אדיר ברמה של בין שמונה אחוז אם אני לא טועה במספרים לעשרים של האדמות של כדו״א שישתנו דרמטית. אוקי, עשרים אחוזים משטח היבשה של כדו״א.

דפנה: הבדל של חצי מעלה?

יעל: כן, את יודעת זה לא לינארי. זה לא לינארי הדברים האלה וצריך להבין זה ממש דרמטי. הבדל של אלמוגים, יכחדו לגמרי או רק ב-70%. 

דפנה: ואת אומרת בכל מקרה שגם היעד הזה הוא פנטזיונרי, אנחנו לא הולכים לשם.

יעל: אנחנו לא הולכים לשם אבל הדו״ח הזה של ה-1.5 עשה מין ״בום״ למנהיגים ולכל מי שעוסק בתחום ואת יודעת זה קרה עכשיו, זה קרה לפני חצי שנה. זה היה בועידת קטוביץ׳, זאת הייתה הועידה האחרונה, זה לא שעוד החליטו החלטות אבל הוא כן עשה ״בום״, הוא אמר:״תקשיבו, יהיה רע מאוד אם נשאף רק לשתי מעלות ולא למעלה וחצי״, זה דבר אחד שהוא אמר וצריך לפעול עכשיו, בעשור הזה. עד 2030 לעצור, זאת אומרת לעצור את העליה. אנחנו בעלייה, אנחנו עדיין בעלייה בפליטות, אף אחד לא עצר אותה, גם בתחזיות של השתי מעלות עוד לא עוצרים אותה עד 2030 אולי עוצרים אותה עד 2050. עכשיו אני יודעת שזה נשמע נורא דימיוני. 2030 זה מעבר לפינה, ו-2050 רובנו אומרים: ״טוב, לא נהיה פה בערך״ אבל תקשיבו קודם כל הילדים שלנו יהיו פה. מה אנחנו משאירים להם? ושנית, אלה אסונות שקורים כבר עכשיו, זה הדבר החשוב להגיד

דפנה: אנחנו, ההכרה הזו הולכת ומחלחלת. אז בואי נבין בכל זאת אמרת שכל מדינה באה עם איזושהי תוכנית משלה, הציגה להסכם פריז, ישראל השכילה להיות חלק מההסכם הזה והיא הביאה תוכנית, מה כוללת אותה תוכנית? איך היא מקדמת אותנו? צריך להגיד זה גם אתגר גלובאלי, זאת אומרת אין לו גבולות, אם אחד עושה והשני לא אז את יודעת זה לא שאנחנו עושים רק בשביל עצמנו או שאחרים עושים רק בשביל עצמם.

יעל: בגלל זה צריך הסכם גלובאלי כי אף אחד לא יעשה לבד. בגלל זה המדינות הפולטות ביותר שזה סין וארה״ב, היו המניעות של ההסכם הזה ושתיהן ביחד זה כמעט 50% מהפליטות בעולם. אוקי, צריך להבין סין וארה״ב, הן כל פעם מתחרות….

דפנה: ומאז כבר ארה״ב יצאה מההסכם הזה…

יעל: כן, זה טראמפ, אנחנו מקווים שזה יבוטל על ידי מישהו אחר שיגיע אחריו…

דפנה: לא הייתי בונה על זה.

יעל: אני לא יודעת, אבל נכון זאת הפוליטיקה העולמית ואת יודעת מה, נגיע לזה בסוף. מה אפשר לעשות ומה קורה בפוליטיקה העולמית שזה בעיני בגלל התוצאות של משבר האקלים שכבר יש היום עולים מנהיגים ומשטרים פופוליסטיים וימנים שבטח לא עוזרים לפתור את הבעיה.

דפנה: מה שאת אומרת שבגלל שמשבר האקלים יוצר משבר של פליטים שיוצר גל של פופוליזם, הגל של הפופוליזם בסוף מחזיר אחורה את המאבק הסביבתי.

יעל: מחזיר אחורה את המאבק הסביבתי ובמקום לפתור את הדברים מהשורש אין את המנהיגות שמובילה לפתור את הדברים מהשורש…

דפנה: גם לא רואים את הקשר בין הדברים…

יעל: אף אחד לא רואה את הקשר בין הדברים. מדברים על פליטים, פליטים, פליטים ומהגרים אף אחד לא רואה למה הם פליטים. משבר האקלים, זה קשור.

דפנה: קשור, לא רק, גם משבר האקלים גם דברים נוספים…

יעל: אני אגיד לך זה בודאי קשור, ברור שמשטר לא דמוקרטי כמו בסוריה, זה ידוע שמה שהתחיל את כל חוסר היציבות ומלחמת האזרחים הייתה תנועה של מיליון או יותר ממיליון אנשים מהכפרים כי לא היה להם מים לערים כי הם חיפשו מקור חיים. זהו, זה התחיל. אחר כך זה שיש שם משטר נוראי וחוסר טכנולוגיה לאפשר מים בצורה אחרת…

דפנה: זאת אומרת קודם כל הם עברו בגלל משבר האקלים ואז בגלל המלחמה?

יעל: הייתה בצורת נוראית בין 2007 ל-2010 ובבצורת הזאת כל הכפריים שפשוט חיים על בארות ועל חקלאות שהיא רק מגשם. זהו, לא היה להם ממה לחיות הם היו צריכים לצאת פשוט מאוד ומיליון אנשים שעוזבים את הכפרים ועוברים לעיר זה מה שמתחיל בלאגן. עכשיו בסופו של דבר, כן זה היה קטליזטור להתחלה של חוסר יציבות שהובילה למלחמת אזרחים ובסופו של דבר ברור שהמקומות הכי רגישים, שהם הכי פחות מפותחים, שאין בהם טכנולוגיות, שאין בהם משטרים דמוקרטיים הם יהיו הכי פגיעים ואז זאת התופעה של מלחמות ושל פליטות והגירה כי אנשים רוצים לחיות, אנשים קודם כל רוצים לברוח כדי לחיות.

דפנה: אז בואי נתקדם, למה התחייבנו

יעל: אז ישראל, ישראל התחייבה למעט מאוד בכל קנה מידה. עכשיו לישראל יש תירוצים טובים, אנחנו מדינה קטנה, אנחנו מוקפים באויבים, אין לנו מים, אז אין פה מה שנקרא ייצור חשמל במים, הידרואלקטרי שזה באמת משהו מאוד, מאוד יעיל וזול והרבה מדינות משתמשות. מה שהתחייבה אני חושבת שהוא פשוט מעט מדי, התחייבו להגיע ל-17% אנרגיה מתחדשת ב-2030. התחייבו לעשות התייעלות אנרגטית בהיקף של 17%. מה זה אומר התייעלות אנרגטית? זה אומר לעומת הצפי של כך וכך תעלה צריכת האנרגיה, נוריד אותה ב-17%, לא מהיום להוריד, אוקי, אלא אנחנו יודעים שהיא תעלה, בוא נגיד תעלה מ-100 ל-150 אז להוריד מזה 17%, אוקי, מהעלייה. זה ההתחייבויות ובתחום התחבורה, התחייבות מאוד תמוהה ומוזרה שמראה על מעורבות משרד התחבורה בכל התהליך, 20% מעבר לתחבורה ציבורית מנסיעה ברכב פרטי. עכשיו זה יעד מצוין, אם באמת היו מדברים עליו אבל אפילו אין בו את ההתייחסות לפליטות, כן, רק נעביר אותם מתחבורה פרטית לציבורית, זו ההתייחסות

דפנה: טוב זה להוריד רכבים מהכביש.

יעל: ההתייחסות לפליטות פר נפש היא להפחית פר נפש 20%, פליטה פר נפש לכל אחד בישראל. עכשיו, מצד אחד זה יעד יפה את יכולה להגיד, נכון? זה יעד מאוד יפה 20% פליטה פר נפש אבל אם לא לקחת בחשבון שבעצם יש פה עלייה של כמעט 2% בשנה בכמות האוכלוסייה, אז זאת אומרת אם מסתכלים על 15 שנים, התחייבו לזה ב-2016 עד 2030, תהיה עלייה של יותר מ-20% באוכלוסייה, אנחנו לא מפחיתים, ישראל לא רק מתחייבת להפחית פליטות, היא מתחייבת קצת למתן את העלייה בפליטות

דפנה: אז בכנסת האחרונה את עמדת בראשות ועדה בכנסת שתפקידה לבדוק האם את המעט, העולב זה אנחנו מיישמים, ומה אנחנו עושים לגבי זה, בואי נעבור ממש סעיף סעיף וננסה להבין. את קראת למומחים, התכנסתם סביב שולחן…

יעל: כל משרדי הממשלה..

דפנה: הגישו לך דוחות, עשיתם את כל הטקס.

יעל: שאלתי שאלות ורציתי לראות איך מתקדמים, אז תראי, הייתה החלטת ממשלה מאפריל 2016 שבעצם פרטה לפרוטות את כל היעדים האלה, אוקי, יעד של 17% אנרגיה מתחדשת, יעד של 17% התייעלות אנרגטית איך מגיעים אליו? ובעצם זאת אחת ההחלטות שמצד אחד מאוד משמעותית, אוקי, איך מגיעים אליו בואו נראה מה עושים? מצד שני זאת אחת ההחלטות עם הכי הרבה חורים, אוקי, כל החלטה היו שם עשרות סעיפים שנוגעים להתייעלות כאן והתייעלות שם, בנייה ירוקה וכל סעיף היה תוקם ועדה או יוקם צוות שיביא המלצות עד לתאריך זה וזה. ככה כל ההחלטה

דפנה: וכל זה במסגרת החלטת ממשלה שצריך להגיד שהיא מחייבת, אבל זאת לא חקיקה ש…

יעל: בדיוק, ובחקיקה אני הגשתי הצעת חוק לצמצום פליטות שתגדיר יעדים ממשלתיים, מדינתיים זאת לא ממשלה זאת מדינה להחיל בחוק את מה שהם התחייבו אליו. הם לא רצו לראות את ההחלטה הזאת, הם פסלו אותה, נפסלה בועדת שרים. חוק אחר שהגיש חבר אחר לסיעה שלי איתן ברושי של יישום היעדים של אנרגיה מתחדשת שהם קיבלו באותה החלטת ממשלה. כל מה שהוא רצה שיהיה כתוב בחוק, החלטת הממשלה תיושם בחוק, אוקי. עם המספרים שלה, 17%, הם לא רצו שיוזכרו מספרים בחוק. אז יצאה איזו החלטה דרדלה שכן יחסית מקדמת אנרגיה מתחדשת אבל לא היה בה שום מספרים. הממשלה מפחדת להתחייב לזה בחוק, זה קודם כל. בואי נסתכל על אנרגיה מתחדשת, בישראל יש שמש כמעט 24/7, תסכימי איתי? יש כמה שעות שאין זאת אחת הבעיות שלנו אגב אבל בסדר. ישראל היום מדינת שמש מטורפת, מדינה שהובילה בשנות השבעים והשמונים טכנולוגיה ברמה עולמית של אנרגיה מתחדשת. היום אנחנו נמצאים בשלושה, אולי שלושה אחוזים וחצי של ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. היעד שלנו היה לפני החלטת הממשלה הזאת עשרה אחוזים ב-2020. אנחנו לא נעמוד בו. אם כל התוכניות וכל מה שרוצים עכשיו כן יש תנועה לקידום אבל אולי נגיע ל-6-7%. זאת אומרת שלושים אחוזים פחות מהיעד.

דפנה: שמה היעד שבעצם אליו התחייבנו בפריז?

יעל: היעד שאליו התחייבנו בפריז זה 17% ב-2030, עכשיו יכול להיות שנגיע אליו כי יש עוד 10 שנים. אנחנו מתקדמים, לפחות בתחום האנרגיה המתחדשת אפשר לראות שלא עשינו כלום המון זמן, תירוצים יש למכביר אם את רוצה ניכנס אליהם, אבל ה-17%, בואי נגיד שסביר שנגיע זה לא אחוז גבוה. אני רוצה להגיד לך שכבר היום במדינות באירופה, מדינות עם שמש כמו ספרד ואחרות נמצאות באחוזים הרבה יותר משמעותיים, בסקנדינביות בכלל. יש שם כמעט 100%, בשבדיה, נורווגיה, של אנרגיה מתחדשת.

דפנה: זאת אומרת את חושבת שביעד הזה יש סיכוי שנעמוד.

יעל: ב-17% נעמוד אבל זה לא מספיק

דפנה: אנרגיה מתחדשת זאת אנרגיה סולארית, למי שלא מוכר, למי שלא מכיר…

יעל: אנרגיה סולארית בעיקר, יש גם טורבינות רוח אבל יחסית מעט. יש גם הרבה ויכוחים על ההשפעות הסביבתיות שלהן על בע״ח, ציפורים, אנשים כי אנחנו מדינה קטנה וצפופה וקרוב יחסית למקומות שאנשים חיים בהם

דפנה: אז יש סיכוי שנגיע להפחתה של 17% ממה שהיינו אמורים להגיע אם לא היינו פה היום.

יעל: עוד לא הגעתי להפחתה, רגע, אני מדברת איתך רק על אנרגיה מתחדשת…

דפנה: כמה מתוך כמה שאנחנו מייצרים יהיה מאנרגיה מתחדשת, יכול להיות שנגיע ב-2030 ל-17%.

יעל: זה היעד, ואני מאוד, מאוד מקווה שנגיע אליו. היום אנחנו לא עומדים ביעדים, היום זה ברור שהיעד שהיה לנו לעוד שנה, לא נעמוד בו. עכשיו, התייעלות אנרגטית זה עקב אכילס, זה מה שנקרא את יודעת, האנרגיה הכי שקופה. השקופים כן, לא רואים אותה זאת אנרגיה שאנחנו לא מייצרים, מה זו התייעלות, זה לחסוך, זה לשבת בלי מזגן, מי רוצה לשבת בלי מזגן, לא נחזור לקור ולחושך או לחום ולחושך. תחשבו, אף אחד לא לחום ולחושך. מדברים על להתייעל, לשים תאורה יעילה, לשים מכשירים הרבה יותר יעילים בכל מכשירי החשמל

דפנה: דוגמא, שכשבונים בית חדש, אז שהוא יהיה מחויב כבר בתקנים מתקדמים, אלה הדברים.

יעל: תקנים של בידוד, תקנים של בנייה חוסכת אנרגיה, קשור לבנייה ירוקה כמובן. אנחנו ממש מאחור, בתחום הזה ועל זה היו הדיונים האחרונים בועדה לפני שפוזרה הכנסת ברור שישראל לא תעמוד ב-17% שלה. עכשיו, מה זה אומר שלא נעמוד ב-17% של החיסכון? של הפחתת שימוש בחשמל? זה אומר שנצטרך לייצר הרבה יותר חשמל באמצעים מזהמים כי אם אתה לא חוסך אתה מייצר. באנרגיה בכלל אנחנו רוצים ש-17% יהיה מתחדשות והיעד השני הוא לקחת את האנרגיה בכלל, ולחתוך אותה ב-17%. לא להגיע למאה, שאנחנו צופים שנגיע ב-2030, להגיע ל-83%. 

דפנה: זאת אומרת שמתוך מה שאנחנו משתמשים, נצליח לחסוך רק באמצעים חכמים.

יעל: בדיוק, עכשיו ההחלטה כן מקצה כמה מאות מיליונים לזה אבל מאות מיליונים זה ממש לא מספיק כדי להניע. בעצם מדובר על חיסכון אבל כדי לחסוך עכשיו אתה צריך לקנות את המכשיר היותר טוב וצריך להחליף מזגן גדול שעולה לפעמים הרבה כסף. נגיד במקומות גדולים לא בבית.

דפנה: אפשר שקונים בית, אומרים על כל דבר אז לאורך השנים, עוד 20 שנים תשלמו פחות

יעל: בדיוק, אז אתה רוצה לחשוב על הדברים שהם הכי יעילים שבהם תשקיע קודם כל. עכשיו, המדינה כן החליטה לעודד את זה אבל לעודד את זה ב-300 מיליון שקלים מענקים לאורך 4 שנים, זה 75 מיליון לשנה, זה התחיל לפני שנתיים. מה אני אגיד זה…

דפנה: שלא מקבלות את זה יעל ודפנה..

יכל: זה לעיריות, זה למוסדות גדולים אבל זה כלום, זה כלום. בסופו של דבר את האנרגיה שמייצרים אנחנו גם משקיעים בה, מה קורה בתכנון משק חשמל? מי שיושב ומתכנן את משק החשמל רואה כמה תחנות צריך לבנות, לכל בנייה של תחנה יש מחיר, את ואני וכל צרכני החשמל משלמים אותה. את החיסכון אף אחד לא מודד באותה צורה. אם היה אפשר, ואני שנים חופרת להם על זה עוד לפני שנכנסתי לכנסת, תחשבו את החיסכון בתוך התהליך הזה. במקום לבנות, לחסוך. בזה גם צריך להשקיע ואת זה גם אפשר להחיל על כל הצרכנים במקום לבנות וזאת בעייה מאוד קשה.

דפנה: בדיוק כמו החדשות, מה שלא רואים נגד העיניים זה הרבה יותר קשה.

יעל: לא רואים נגד העיניים, אין פה שום benefit.

דפנה: זה פרדוקס

יעל: ה-benefit הכלכלי פה הוא כביכול נסתר למרות שהוא קיים, אתה חסכת. אז את החיסכון תשלם למישהו, ישראל לא מקדמת את ההתייעלות האנרגטית כמו שהיא הייתה צריכה.

דפנה: אז כל מה שאנחנו עושים זה לשים כמה מאות מיליוני שקלים לחלק לעיריות כדי לעודד את זה אבל אנחנו לא מחוקקים חוקים עם תקנים מחמירים ולא מחייבים את הקבלנים לבנות בצורה מסוימת.

יעל: לא, כל הדברים האלה שקשורים לבנייה, זה המפתח לחיסכון העתידי, כל בית שנבנה היום שהוא לא נבנה בבנייה ירוקה הוא בזבוז חשמל לעשרות שנים.

דפנה: אבל אנחנו לא מכריחים לבנות בבנייה ירוקה.

יעל: לא, אז מה שקורה עכשיו בתחום הבניה הירוקה זה שהעיריות הגדולות, מה שנקרא ״פורום ה-15״ שהן עצמאיות החליטו כבר ב-2014 או ב-2015 שהן כן מחילות תקן מסוים של בנייה ירוקה על כל הבניינים החדשים ורק בעיריות האלה נוצר מצב שזה חובה.

דפנה: זה עדיין וולונטרי ל..

יעל: זה עדיין וולונטרי. המדינה, תראי באוצר יושב ומחשב כמו שאמרתי לך עוד קודם, רוצה בנייה כמה שיותר, כמה שיותר מהר. שהקבלנים לא יעשו עניינים וכל שינוי כזה הוא מבחינת הקבלנים דרמטי והם לא ירצו אותו והם רוצים לרוץ קדימה, לבנות מהר ובזול. בסופו של דבר, הבנייה היא ממש עקב אכילס והבנייה היום היא מואצת והיא גם לא באיכות מספיק טובה, ובטח לא סביבתית ובטח לא תשמור עלינו משינוי האקלים, ואגב בנייה ירוקה המשמעות שלה היא גם בהיבט של שמירה עלינו, שיהיה יותר חם שלא נצטרך כל כך לקרר את הבית, עם כל כך הרבה אנרגיה כי הוא יהיה כבר מבודד

הפסקה

דפנה: אז בואי ניגע בסעיף האחרון, כי אני רוצה לגעת גם בזווית התקשורתית. מדברים על מעבר לתחבורה ציבורית. אני חושבת ששם לא צריך לשבת בועדה בכנסת כדי לדעת שאנחנו, אפילו הייתי אומרת הולכים לאחור.

יעל: לא, עזבי אני עשיתי דיון על תחבורה ומשרד התחבורה פשוט לא ידע מה להגיד. לא ידע, הוא לא מחובר לנושא הזה בכלל, הוא לא חלק משום תהליך שקשור להתחממות גלובלית, יש לו את התפקידים שלו. הפליטות של התחבורה הן בערך רבע מהפליטות של גזי חממה, גם בישראל, ברוב המדינות וגם בישראל. זה פשוט מדהים כמה אפס מודעות יש לנושא הזה במשרד התחבורה, שום התייחסות בתוכניות עבודה, יש פה כל כך הרבה מה לעשות.

דפנה: גם ככה רוצים לחנוך מחלפים, הם…. מכירים את המצב.

יעל: תראי יש מעבר לרכב חשמלי, כל העולם כבר שם, כל העולם כבר עובר, מי שמנסה להניע את זה בישראל זה קצת משרד האנרגיה, קצת משרד ראש הממשלה שיש שם מנהלת תחליפי דלקים. את לא רואה את משרד התחבורה פה פורץ קדימה ואני רוצה רכב חשמלי בישראל. אוטובוסים חשמליים, הרי אוטובוסים הם הדבר הכי מזהם ברמת הרחוב, פוגע בילדים שלנו, תעבירו אותם לחשמליים, הם קיימים, הם לא הרבה יותר יקרים. זה רק דורש שינוי קטן, כי זה רק אלפי אוטובוסים, כלום, כלום, לא קורה.

דפנה: אז אם דיברנו על יעד של 20% מעבר לתחבורה ציבורית אין לזה שום סיכוי.

יעל: א׳, אין שום תוכנית, אני הייתי רוצה שמשרד התחבורה יציג תוכנית מטה ליעד הזה. כלום, לא יושבים על זה, לא חושבים על זה, לא מתכננים את זה, זה מאוד עצוב

דפנה: זאת הבעייה של המשרד להגנת הסביבה את יודעת… כל אחד עובד בזוית שלו

יעל: לא, זה לא אנחנו, בדיוק…משרד התחבורה מקדם רכב פרטי ותשתיות לרכב פרטי והוא לא משתנה הרבה.

דפנה: אז בשביל לסכם את הפרק הזה, אני מיד רוצה לגעת גם בנו, התקשורת, איך את היית מסכמת כמה אנחנו מיישמים מהמעט שלקחנו על עצמנו בפריז?

יעל: א׳, אנחנו צריכים לעשות הרבה יותר מהמעט שלקחנו על עצמנו, 30%, זה הכל.

דפנה: יש על זה סנקציות משהו, או שסיפרתי בדיחה טובה..

דפנה: לא, כלום זאת החלטת ממשלה. תראי, אפשר לקחת את הממשלה לבג״ץ על זה שהיא לא מיישמת את ההחלטות שלה. הבג״ץ היום לא נראה לי יישב על זה, ייתן על זה את הדעת אלא אם כן יהיה באמת איזשהי מחאה ציבורית אדירה וזה יהיה ממש בוער, בוער, בוער, בעצמותיהם של הרבה מאוד אנשים וגם אז בג״ץ לא מתערב בהחלטות ממשלה והממשלה יכולה לשנות את ההחלטות שלה. היא יכולה לקחת את ההחלטה הזאת ולהגיד, טוב, לא השגנו אז בואו נשנה את זה, החלטת ממשלה חלופית ל-1043 שקוראים לה אחרת והיא כותבת דברים אחרים כי פשוט לא צריך את זה, אנחנו לא מגיעים לשם אז בואו נשנה. את יודעת זה כמו שהקו האדום של הכנרת יורד כשהיא יורדת, אז מזיזים אותו

דפנה: אז אנחנו בישראל מפגרים מאחור גם בכל מה שקשור לתודעה הציבורית וגם במאבק ציבורי בנושא הסביבתי. הנה מיקי חיימוביץ׳ שהגיע בקדנציה הזאת ורוצה להניף את הדגל הסביבתי בנאום הפתיחה שלה, דיברה לא מעט על הנושאים האלה והקדישה אותו לנערה אחת שרוצה לעשות שינוי עולמי בהקשר הזה וגם קוצרת לא מעט הצלחות ופירות, בוא נשמע קטע מהנאום שלה:

מיקי: אולי קצת קשה להאמין אבל לדברים של ילדה בת שש עשרה משבדיה הייתה השפעה עצומה על ההחלטה הזו שלי. כשגרטה טונברג הייתה בת שמונה היא קראה לראשונה על ההתחממות הגלובלית ועל סכנת שינויי האקלים. גרטה, ילדה שמאובחנת כבעלת תסמונת אספרגר נחרדה, ומאז היא עוסקת רק בנושא הזה ויודעת עליו כיום יותר ממה שהרבה מומחי אקלים יודעים. לפני שנה היא גם החליטה לעשות מעשה, היא כתבה על שלטים דרישה ממנהיגי מדינתה להתייחס ברצינות לנושא והחלה להתייצב בכל יום שישי, בגשם, בשמש, בשלג, את שבדיה, במקום בית הספר מול בניין הפרלמנט השוודי כדי למחות. המראה הזה של נערה צעירה עם שתי צמות שנראית צעירה לגילה סקרן לא מעט אנשים. השביתה שיזמה סוקרה בתקשורת, גם העולמית וגרטה הוזמנה לשאת דברים בועידת האקלים בקטוביץ׳. הנאום שנשאה שם הוא אחד הדברים שגרמו לי לעמוד כאן היום. אתם אומרים שאתם אוהבים את הילדים שלכם, ובכל זאת אתם גוזלים מהם את העתיד שלהם ממש מול עיניהם, אמרה אל המנהיגים בכינוס והציתה תנועת מחאה שהוציאה בחודש מרץ האחרון מיליון וחצי בני נוער בכל העולם להפגנות והשבתות של בתי ספר. אמרה, וגרמה לי להבין שחייב להיות כאן במשכן הכנסת, קול שילחם עבור הנושא הזה

דפנה: מיקי חיימוביץ׳ כידוע באה מעולם התקשורת, עיתונאית, ושאלתי אותה איך היא מסבירה שהנושא הזה לא מצליח לחדור את סדר היום התקשורתי למרות שהבנו כבר עד כמה הוא חשוב ודחוף, כך היא מסבירה את זה:

מיקי: כדי להסביר את האדישות של האזרחים צריך להבין משהו על הישראלים, אני חושבת וראיתי את זה אגב בזמנו בסרט שעשיתי ב״מערכת״ על הפנסיה. אנחנו, בגלל שאנחנו חיים פה במקום מאוד קשה, שבעצם ההישרדות היומיומית שלנו כאן היא לא פשוטה, כל כך הרבה איומים מסביב, אנחנו מתעסקים בכאן ועכשיו, ומאוד קשה לנו להתעסק, או בכלל אין לנו כוח או חשק להתעסק בדברים שנראים לנו רחוקים ומשהו ששייך לעתיד הרחוק, ולא יכול להשפיע על החיים שלנו הרגע. אז בגלל זה כמו שאנחנו לא פותחים את הדו״ח הזה שמקבלים מקרן הפנסיה ושמים אותו במגרה, לא מתעסקים בכלל בזה, אותו דבר הנושא של משבר האקלים, זה משהו רחוק, קרחונים נמסים שם בקטבים, איך זה ישפיע עלי? מה זה משנה? אנחנו פה בישראל…

אז יש איזו מין סוג של הדחקה ורצון לא להתעסק בזה כי זאת באמת תחושה שזה לא משפיע עלינו ואנחנו הישראלים מעדיפים שלא להתעסק במה שרחוק, בעתיד הרחוק. אני חושבת שזה גם מה שמשפיע על הפוליטיקאים כי ברגע שלישראלים זה לא חשוב, ברגע שלאזרחים זה לא חשוב, ברגע שאין פה הפגנות המוניות של אנשים שדורשים מהממשלה שלהם לעשות משהו בנושא הזה וכיוון שגם הפוליטיקאים שלנו מאוד, מאוד אוהבים להראות הישגים כאן ועכשיו, הם יתעסקו בדברים שהם יכולים להראות, הנה את זה עשיתי, פה שיניתי. להכין תכניות ארוכות טווח, איך ישראל מתמודדת עם משבר האקלים? מי יראה את זה? איך הם יתרגמו את זה לקול בקלפי ולמנדט?

דפנה: אז בכנסת האחרונה אני מניחה שניסית כמעט על בסיס יומיומי, להכניס לתקשורת אייטמים שעוסקים בנושא הסביבתי, איך מתנהלת הדינמיקה? עד כמה קשה באמת לגרום לנו, העיתונאים להתעניין בנושאים האלו?

יעל: זה פשוט קשה עד בלתי אפשרי, זאת אומרת יש מעט מאוד עיתונאים של סביבה, ממש, ממש מעט, שעוסקים בנושאים ברמה היותר מקצועית, פחות פוליטית. את עיתונאי הפוליטיקה/כנסת לא ניתן לעניין אלא אם יש איזה חוק חופים שהולך להרוס לנו את החופים דברים כאלה, דברים ככה מאוד מידיים שאפשר באמת להראות לאנשים, וזה אתגר עצום. אני בכלל כחברת כנסת.

דפנה: ראית את המפלגות רבות על זה? אין ביניהן בכלל מתח סביב העניין…

יעל: לצערנו לא, ופה זה המקום של הציבור להתעורר ואחד העניינים עם התקשורת זה גם הקשר לבעלי הון, אין מה לומר, שיש להם אחיזה בנכסים ותשתיות וחברות ענק שיש להן נפט וגז. כולם הרי מעורבבים…

דפנה: לאף אחד מערוצי הטלוויזיה המרכזיים אין כתב סביבתי שמוביל את הנושא הזה?

יעל: לא, לדוגמא בחדשות 13, כתב צפון עוסק גם בבז״ן אז הוא יחסית יותר מבין בסביבה אבל זה בגלל שזה התחום שלו, האזור, אז הוא לא מתעלם מבז״ן, אבל אין היום אף כתב, ב-12, ב-13, חוץ מבאמת צפריר רינת ב״הארץ״ די היחיד כבר הרבה שנים

דפנה: היה גם בידיעות אחרונות פעם…

יעל: היה בידיעות אחרונות, עמיר בן דוד שעזב, היום הוא יועץ של נובל אנרג׳י

דפנה: הוא באמת עשה עבודה של שליחות הרבה מאוד שנים…

יעל: אין ספק, וגם זאת אומרת לא החליפו אותו, אין מישהו שמחליף אותו, היום אין בידיעות כתב.

דפנה: אז את רוצה לקום בבוקר לכדרר סיקור סביב סביבה, את מדברת ללמפה.

יעל: אני מנסה לדבר עם כל מי שאפשר אבל זה באמת בעיקר עבודה ברשתות ואת יודעת מה, אני חושבת שבעידן שלנו הרבה פעמים נושאים עולים מהרשתות וכשהם בוערים אז התקשורת מתחילה להתייחס אליהם ואני חושבת שנושא האקלים הוא במצב הזה. כשהייתה הפגנת נוער בכל העולם ב-15 במרץ, גם בארץ יצאו אלפי בני נוער להפגין, אף אחד לא סיקר את זה.

דפנה: אז בואי נשמע את מיקי חיימוביץ׳ בהקשר הזה, כי היא חושבת שמפה יבוא הפתרון:

מיקי: אחת הסיבות שאני נכנסתי לכנסת היא בגלל שאני רוצה ורואה בזה באמת, השליחות שלי להפוך את הנושא הזה לנושא בוער שבאמת יעסקו בו ויטפלו בו. אני תולה הרבה מאוד תקוות בנוער, בני הנוער תובעים מהמנהיגים לעשות משהו, הם אומרים זה "העתיד שלנו ואתם לא דואגים לעתיד שלנו" ואני חושבת שהמסר הזה בהחלט מחלחל כבר למקבלי ההחלטות. אנחנו רואים את השינוי הזה בעולם, לצערי הרב אנחנו בישראל מאוד מפגרים אחרי העולם בנושא הזה ובגלל שגם כאן עדיין לא מרגישים את התופעה הזאת של המחאה הציבורית למטה. אז קודם כל צריך באמת להגדיל את המודעות להיבטים של מה משבר האקלים יעשה לנו בחיי היומיום שלנו. בני הנוער כבר רואים התעוררות כאן בארץ, כבר הייתי בכמה הפגנות של בני הנוער האלה ויכול להיות שגם זה יחלחל, כי אני חושבת שמסר שעובר מהם בהחלט יש לו יותר סיכוי להיקלט ולהיכנס ללב, ואני בהחלט מקווה שאנחנו כן על סיפו של שינוי גם מההיבט הזה

יעל: אני באמת חושבת שהנוער מתעורר, וזועק ובצדק, זה הילדים שלנו שקוראים לנו ההורים שלהם:״ למה אתם לא עושים שום דבר?״. את יודעת זה הכי בסיסי:״ אתם רוצים שיהיה לנו עולם טוב?״,״אתם נותנים לנו את כל אהבתכם?״. עכשיו תדאגו שבאמת יהיה לנו עולם שנוכל לחיות בו, וההתעוררות הזאת של הנוער באמת בחודשים האחרונים תפסה תאוצה אדירה, גם בעולם וגם בארץ והביאה להתעוררות מסוימת גם של האקטיביזם הסביבתי. ראינו מה קרה באנגליה לפני חודשיים, השתלטות של אלפי אנשים על המוזיאון הבריטי וכל האזור של הפרלמנט היה סגור, היו בלאגנים בלונדון על נושא האקלים ובעקבותיו הפרלמנט הבריטי קיבל החלטה של מצב חירום אקלימי. בארץ היינו בתקופת בחירות אז עסקנו בדברים אחרים אבל זה היה ממש מוקד תשומת הלב של בריטניה במשך כמה שבועות עד החלטה על מצב חירום אקלימי אנחנו כאן גם בישראל במצב חירום אקלימי. הבעיה שאין ממשלה ואין פרלמנט שיקבלו החלטה כזאת

דפנה: גם אין לחץ ציבורי.

יעל: אין לחץ ציבורי אבל הוא מתחיל להתרקם, גם בני נוער בארץ, גם מבוגרים בארץ שמועדים לנושא מתחילים ״to step up” ולהרים קול זעקה הרבה, הרבה יותר משמעותי כי אי אפשר להתעלם מהעניין הזה יותר, אי אפשר, הזמן לפעול הוא עכשיו. צריך להבין, יש לנו חלון פעולה של עשר שנים כדי לצמצם וזה דורש פעילות דרמטית הרבה יותר ממה שאנחנו עושים היום

דפנה: אז לסיכום, אם יש לך עצה לאנשים שאכפת להם מהנושא הזה ורוצים לעשות יותר ולהיות מעורבים יותר, מה אפשר לעשות? כי את יודעת, נגיד אכפת לנו גם מהנושא המגדרי, בסוף אנחנו לא קמים בבוקר ובוחרים ראש ממשלה אם הוא גבר או אשה, כנ״ל לגבי הנושא הסביבתי. אנחנו בכלל לא יודעים מה העמדות של המפלגות השונות ואף אחד בכלל לא מבטיח לעשות שום דבר, מה בכל זאת יכול לעשות מישהו שאכפת לו מהנושא ואני לא מדברת בכלל על למחזר ולהשתדל לא לעשות טיסות קונקשן, וכל העצות שתמיד נותנים.

יעל: אני אגיד לך ברמה של פעולות אישיות, נגיד את זה בממש קצר, ברמה של פעולות אישיות הדבר הכי משמעותי שבן אדם יכול להפחית איתו את האפקט שלו על העולם זה להפסיק לאכול בשר ולהפסיק להשתמש ברכב פרטי או לצמצם מאוד את אחד משניהם כמובן. לנסוע בתחבורה ציבורית..

דפנה: יש שיגידו גם לעשות פחות ילדים אבל…. זאת גזרה שאי אפשר לעמוד בה.

יעל: זאת גזרה שאפשר להתחיל לדבר עליה, שזה גם עניין, להתחיל לדבר על זה זה אפילו לא בשיח שלנו פה. את יודעת אנחנו בריבוי אוכלוסין מטורף ולא מדברים על זה אפילו. לגמרי גם שם אבל לא רציתי לדבר על זה, רציתי לדבר על שתי הפעולות האישיות הכי מידיות של הפחתה או הפסקה של צריכת בשר והפחתה או הפסקה של רכב פרטי או צמצום מאוד משמעותי. הדבר השני, במישור הפוליטי, ההתארגנות, יש לה משמעות אדירה, התארגנות במסגרות פוליטיות ובמסגרות אזרחיות שדורשות שינוי. היום הכוח האזרחי צומח מלמטה בכל העולם בדרישה לשינוי בנושא הזה. תהיו חלק מהתנועה הירוקה, תהיו חלק מתנועת האקלים שהיא תנועה אזרחית מאוד רחבה שהולכת ונבנית כאן וקיימת כאן ויוצאת להפגנות ומרימה, וזה גם בני נוער וגם לא בני נוער, זה להיות פעיל.

דפנה: זה גם משהו לא פוליטי, את אומרת שאת השתלבת בסוף במפלגת העבודה.

יעל: אז אמרתי התנועה הירוקה, והדרך קדימה בעיני היא לייצר מצב, היום ברור לי שלצערנו בבחירות הקרובות אין כנראה מקום ל… אולי אתבדה, אבל המפלגה הסביבתית יהיה לה מאוד קשה לעבור את אחוז החסימה, אבל אני חושבת שככל שהמצב יותר גרוע, והוא יותר גרוע, אנשים יתחילו להתעורר וזה הדבר הדחוף ביותר לעסוק בן, זה המאבק על החיים שלנו כאן, ואנחנו רוצים לבחור בחיים ולכן גם פוליטית, להצטרף להתארגנות פוליטית.

דפנה: ולפחות כל אחד את הפוליטיקאים במפלגה שלו.

יעל: זהו בדיוק, והדרך הפוליטית האחרת שבה אני פעלתי בהיעדר כוח פוליטי ירוק מובהק שהוא רץ על הטיקט הזה היא בתוך המפלגות הקיימות. בטח בדמוקרטיות שבהן אבל גם בלא דמוקרטיות, לדרוש את ההתייחסות לנושא הזה, להראות שיש פה כוח אלקטורלי חזק והוא ילך ויבנה, אבל קודם בשביל זה צריך להתארגן ככוח פוליטי.

דפנה: תודה רבה, ח״כית לשעבר יעל כהן פארן.

יעל: תודה רבה דפנה.

דפנה: השכלנו ולמדנו ואני מודה לך על זה ואני גם מתחייבת פה בפודקאסט להמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה כי זה באמת נושא חשוב, ואם אפילו בפודקאסט לא יהיה לא מקום אז באמת לאן נגיע… אז שוב תודה שהצטרפת אלינו היום.

יעל: תודה רבה, ואני מקווה שהפודקאסט הזה גם יעשה את ההדים, יביא לכך שבאמת יקרה משהו.

דפנה: האמת שהרבה דברים נולדו מהפודקאסט ואחרי זה את לא מאמינה אפילו לאן הם הגיעו.

יעל: מדהים.

דפנה: אז אני דווקא אופטימית, אז שוב תודה ליעל



3 מחשבות על “[עושים פוליטיקה] מתחמם, חם, רותח”

  1. נושא אנרגיה סולרית כואב מאוד. לא דיברו על המונופול (לכאורה) של חברת החשמל
    בגרמניה, עם כל השמש שלה, משתלם לבתים פרטיים לעבור לפנלים סולריים
    אצלנו התחילו עם פרסומות. מציע לכל אחד לבדוק: כמה יעלה לו להתקין, כמה ויחסוך ואחרי כמה זמן יחזיר את ההשקעה…
    (רמז, בערך 10 שנים)
    באוסטרליה מדברים על החזר השקעה תוך שנתיים

    וד"א, טורבינות רוח עושות גם רעש בתדר נמוך של הסיבוב שמפריע ומציק לבני אדם

    הגב
  2. טוב…
    הבעיה היא בפרטים.
    1. כפי שכבר נכתב אין התייחסות לאנרגיה הירוקה מכולן (בינתיים) – גרעינית. ובפרט כורי תוריום.
    2. אנרגית שמש גוזלת משאבי קרקע גדולים (תרמוסולרי), או גורמת לזיהום רציני במפעלי הייצור של הפנלים (פוטו וולטאי). אלו בעיות שיש להתמודד איתן. גם חוסר אנרגיה בלילה הוא בעיה רצינית.
    3. אנרגית רוח- אכן יש בעיות עם ציפורים, אבל דווקא עם בני אדם לא.
    4. מה עם התייחסות לזיהום ואיכות הסביבה בישראל? האם חוק השקיות עזר? האם יש בכלל מיחזור פלסטיק בישראל? (מה קורה לבקבוקי הפלסטיק שאנחנו שמים במיחזורית?), טיפול בשופכין?
    5. מה בכלל ההשפעה הגלובלית של ישראל?
    4. ונאום רגשני של ילדה בת 15 מסתיים בזה. הוא רגשני. הוא לא פותר כלום. הוא לא מעלה אפשרויות אפילו.

    הגב
  3. נושא חשוב ומעניין, מצער שיעל כהן פארן ממשיכה לפמפם את שקר האנרגיה המתחדשת, כל מי שטיפה קורא ומתעניין יודע שהפתרון האמיתי הוא ייצור חשמל מאנרגיה גרעינית. כור גרעיני מייצר אנרגיה חשמלית נקייה ובטוחה, כן למרות הסדרה צ'רנוביל. אנרגייה מתחדשת, בייחוד סולארית אינה יעילה (בשיאה מצליחה להגיע ל-25% נצילות), צורכת שטח ענק ובעלת תוחלת חיים קצרה שבסופה לוחות סולארים מזהמים שאין איך לטפל בהם. זה הפתרון הראשון שצריך לבצע, כשיהיה מספיק חשמל נקי וזול נוכל להעביר את כל הגורמים המזהמים לפעילות בחשמל, תחבורה ותעשייה כמזהמים ראשיים. כל שאר הדיבורים והסיפורים הם זריית חול בעיני הציבור ומקבלי ההחלטות למטרת גיוס כספים.

    הגב

להגיב על ישי אמר לבטל