[עושים עסקים] הטלוויזיה החינוכית, לאן? – רוני צייג, במאי ומנהל מערך הדיגיטל של החינוכית

הורדת הפרק (mp3)

זהו זה, רגע עם דודלי, רחוב סומסום, פיצוחים, (דובי) הדוברמן החברמן, פרפר נחמד, שכונת חיים, זוכרים?

הטלוויזיה החינוכית הישראלית, היא תחנת הטלויזיה הציבורית הראשונה שפעלה בישראל משנת 1966. תקופה לא קלה עוברת על עובדי החינוכית הנמצאים במאבק על המשך קיומם. על פי חוק השידור הציבורי הישראלי, החינוכית צפויה להיסגר כ-15 חודשים לאחר העלייה לשידור של תאגיד השידור הישראלי "כאן".

נפגשתי לשיחה עם רוני צייג אשר עובד בערוץ כבר שלושה עשורים, במאי, הקים את מחלקת הפרומו הראשונה בערוץ וכיום מנהל את מערך הדיגיטל. מה יעלה בגורלו של הארכיון האדיר של החינוכית? מה עמדתו של שר החינוך נפתלי בנט? מול מי מתנהל המאבק? ואיך מגייסים את הציבור?

האזנה נעימה,
גיל.

 

הרשמה לפודקאסט:
iTunes | אפליקציה לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר |הצטרפות לרשימת התפוצה במייל

נותני החסות לפרק:

מחשבה 1 על “[עושים עסקים] הטלוויזיה החינוכית, לאן? – רוני צייג, במאי ומנהל מערך הדיגיטל של החינוכית”

  1. באופן אירוני, בתיאור הפודקאסט נבחר הניסוח הבא:
    "זהו זה, רגע עם דודלי, רחוב סומסום, פיצוחים, (דובי) הדוברמן החברמן, פרפר נחמד, שכונת חיים, זוכרים?" – כלומר: הזכרון הוא סלקטיבי והוא פסק אי שם בשנות התשעים. מעניין שזוכרים לחינוכית את הפקות המקור, אבל לא מציינים בנשימה אחת את 'האיים האבודים', '1-2-3 מגע', 'מלחמתו של תום גראטן', 'ילדי פלקסטון', 'משפחת קדמוני', 'שלגיה במאה ה-20' וכו' כצד השני של המטבע. ההדחקה הזאת משכיחה שהחינוכית ויתרה על תכנים מהסוג הזה, ושההתרפקות היא על מה שהיה ומתקיים באינטרנט בזכות המרת הפקות המקור הישנות, האהובות והאבודות לדיגיטל והנגשתן לקהל הרחב בכל עת שירצה בכך.
    כשבאים לדון בגורל החינוכית, צריך לזכור שזהו כיום ערוץ ילדים במרבית שעות היממה ושלא כך היה הדבר עד לפני פחות מעשור. נגזר מכך שהחינוכית של פעם מימי ערוץ 1 עד תחילת שנות האלפיים וגם ערוץ 23 עד לפני עשור בקירוב לא דומה ולא מתקרבת כלל לחינוכית כיום בערוץ 23 שהוא בבסיסו ערוץ נישה.
    אי אפשר שלא להסיר את הכובע בפני כל האנשים שמאיישים את מערך הדיגיטל של החינוכית על עבודה שערכה לא יסולא בפז. נתוני הצפייה והחשיפה לתכנים ברשת, ברשתות החברתיות ובאפליקציות השונות הן העדות הכי טובה לכך, אך לאיש לא צריכה להיות אשליה לגבי תפישת השידורים הנישתית של החינוכית כיום ולהיצמדות לתוכן דובר עברית בלבד באותם תחומים שנותנים כלים להתפתחות הילד, לסקרנותו ולתפיסת המרחב שלו. גם אם המאבק להצלת החינוכית ישא פרי, הרי שזוהי טלוויזיה חינוכית במתכונת מצומצמת שאינה דומה כלל ועיקר לימים בהם רוני צייג החל בה את דרכו לפני 30 שנה עם 'רואים 6/6', 'זהו זה' ותכנים זרים שמילאו לפחות 50% משעות השידור של התחנה דאז. זה אך טבעי שרוני יעשה נפשות לחינוכית ויבליט את הישגיה, גם אם צריך להתאים את הנרטיב לגלגולה הנוכחי של התחנה שהוא רחוק מרחק שנות אור מימי הזוהר שלה.
    בכל מקרה, עושה רושם שהחינוכית הצליחה להתנחל בלבבות של ילדי הדור הזה ושל הוריהם שזוכרים את החינוכית של פעם, כך שכל הסימפטיה בציבור וההתגייסות של האמנים ואנשי התקשורת לסוגיה הזאת אמורות להבטיח מאבק יותר נחוש ואפקטיבי מזה של רשות השידור.

    הגב

כתוב/כתבי תגובה